אחד הדברים הראשונים שאני מספרת על עצמי באסיפת ההורים של כיתה א' הוא מדוע בחרתי במקצוע ההוראה. אני לא אפרוס בפניכם עכשיו את כל הסיבות, אני רק רוצה לשתף אתכם באחד הזיכרונות שלי מסוף כיתה א'. המורה, שכבר לא לימדה בבית הספר שנה אחרי, אמרה לי שאני לא כל כך טובה בחשבון. אני זוכרת את המשפט הזה כאילו זה היה אתמול. משפט שליווה אותי לאורך כל כך הרבה שנים, שגרם לי לתפוס את עצמי כגרועה במתמטיקה, גרר הרבה מורים פרטיים ובעיקר פחד גדול מהמקצוע הזה. וזו, אחת הסיבות ש"בער בי" ללכת לחנך כיתות א'-ב'. הידיעה שמורה בכיתות הנמוכות מעצבת איך תראה חווית בית הספר עבור הילדים בבגרותם. שהתפקיד שלה הוא ליצור לילדים חוויות לימודיות טובות, תחושת מסוגלות ואמונה בעצמם, וכן, שהם טובים במתמטיקה ואוהבים את המקצוע המופלא הזה.
אז במשך שנים פחדתי ממתמטיקה. השינוי בגישה שלי למקצוע הופיע בזכות אישה מדהימה בשם קירה פטריק, מרצה בסמינר הקיבוצים. היא לימדה אותי מהי חשיבה מתמטית, גילתה לי שיש לי אותה ובגדול ופתחה בפני צוהר להכיר ואפילו לאהוב את עולם המספרים. איך היא עשתה זאת? עם הרבה אמונה בי, ביכולות שלי, בהצגת גישות ודרכים לחשיבה אחרת ובאישיות קורנת, עליזה וסבלנית.
אני הבטחתי לעצמי שהתלמידים שלי לא יחוו את תחושת הכישלון שאני חוויתי בתור ילדה, שהם יאהבו את עולם המתמטיקה, יחוו הצלחות, יתנסו ויעמדו בפני אתגרים. אז אתם רק יכולתי לתאר לעצמם כמה נבהלתי בשבוע שעבר כשבשיעור חשבון נתקלתי בזוג עיניים שהסתכלו עליי במבט מבוהל כשלא הצליחו לפתור תרגיל, וילד שאמר לי "אוף, אני גרוע בחשבון".
מיד התיישבתי ליד אותם הילדים. אמרתי להם שזה בסדר גמור שהם לא מצליחים ושזה לגמרי טבעי. שהרי עכשיו כשחזרנו ללימודים אנחנו מעוררים מחדש את הזיכרון, נזכרים במה שלמדנו ומשכללים את היכולות שלנו עוד יותר. הארכתי את שיעור חשבון, ישבתי כמעט ליד כל תלמיד בכיתה לשמוע איך הוא פתר תרגיל כזה או אחר – להבין באיזו אסטרטגיה נקט, להציע דרכים נוספות ובעיקר, כדי לתת מילה טובה ולחזק את תחושת המסוגלות.
מאז, כל שיעור חשבון נפתח ב"חימום מוח" – אנחנו מתרגלים בע"פ 4-5 תרגילים בדרכים מגוונות וממלילים את תהליכי החשיבה. אני מעודדות את הילדים להשתתף, להשמיע את קולם, מעצימה, ומחזקת גם את אלו שמעדיפים להקשיב, אולי בפעם הבאה ירצו להשתתף.
יש ילדים שבתחילת כל שיעור חשבון אומרים לעצמם שלוש פעמים – אני מעולה בחשבון, אני מעולה בחשבון, אני מעולה בחשבון ורק אז ניגשים למשימה.
אגב, אני חושבת שהשיחה הכי חשובה שניהלתי עם התלמידים שלי בשיעור שעבר הייתה על כוחה של מילה. והפעם, לא בהקשר חברתי אלא בהקשר אישי. כשאני אומרת לעצמי שאני גרועה בתחום מסוים, לא משנה כמה מוכשרת אני אהיה בו אני לא אצליח. בעוד, שכשאני מאמינה שאני טובה במשהו, אני אהיה טובה בו בסופו של דבר. למילים יש כוח, מחשבה יוצרת מציאות ועל כן, כדאי שהמחשבות והמילים שלנו תהיינה חיוביות, גם כלפי עצמנו.
ביום חמישי קיבלתי הודעה בצהריים מאחת האמהות בכיתה שלי, היא כתבה שהבת שלה חזרה מבית הספר עם חיוך רחב והודיעה בגאווה שהיא אוהבת חשבון! היא כתבה שהיא סקרנית לדעת מה עשיתי. כמובן שמיד טלפנתי וסיפרתי לה על התהליך שעברנו בכיתה.
מדהים כמה דבר כביכול קטן כמו מילה טובה – העצמה ועידוד מביאים לשינוי גדול, אדיר!
מאחלת לכולנו שנדע לעודד, להעצים ולהעניק לאחרים ולעצמנו.
גמר חתימה טובה
ליאת
ש.ב
האם גם לכם זכורות חוויות פחות טובות מהילדות שבבגרותכם עוצבו מחדש? נשמח לשמוע
ליאת,
תודה לך שאת עובדת עם המון אנרגיה ושמחה ו… שאת זכרת אותי 🙂
גמר חתימה טובה!
קירה 🙂
תודה גדולה לך!
ליאת יקרה,
הפחד המתמיד מפני חשבון ומתימטיקה מלווה הרבה מאיתנו, וחוסם בפנינו אפשרויות בחירה. כילדה ונערה אני יכולה להעיד על עצמי שכתלמידה מצטיינת בבית הספר – הציונים שלי במתימטיקה תמיד היו על הגבול של 'מספיק בקושי', 'מספיק', ולא מעט פעמים 'בלתי מספיק'.
לצערי, בתקופתי, הגישה לחיזוק ילד לא היתה על בסיס החיובי אלא רק על בסיס השלילי – ולכן גם כשסיימתי תיכון פוביית המתימטיקה ליוותה אותי.
השחרור מהפוביה הגיע דווקא באוניברסיטה, שם נתקלתי במרצה, שמעבר ללימוד החווייתי של לימודי המתימטיקה, בשני מפגשים ניקה ממני את משקעי העבר – והביא אותי למחוזות הקסומים של שעשועי המתימטיקה והפילוסופיה המסתתרת מאחוריה.
ולכן, תבורכי על כך, שבשנים אלו את מחזקת את החוויה החיובית של לימודי החשבון בכיתה. נכון שבעתיד יתכן שהפחד יחזור ויכה שוב בתלמידי הכיתה (תלוי במורה המלמד), אבל את השנה הזאת אני יודעת שהילדים יעבירו בהנאה, תוך מתן בסיס טוב והרגשה חיובית לקראת השנה הבאה.
לו רק כולם היו מאמצים זאת, אני מניחה שבכלל בתי הספר, תמונת המצב היתה שונה.
תודה לך!
וגמר חתימה טובה,
מיכל
תודה על האמונה ועל השיתוף.
גמר חתימה טובה,
ליאת
ליאתי, את מרגשת!
ליאת יקרה שלום, את החלק הראשון של דברייך קראתי וחשתי שאת מדברת מגרוני. לגבי ההמשך ,חווית ההעצמה שחווית-אני לא חוויתי לצערי ,אולם בעקבות סדנה אחרת שעברתי ,למדתי להאמין בעצמי וביכולתי להצליח. ו….אכן רק כשעברתי בפסיכומטרי הבנתי שהכל בראש.
אני מחנכת את התלמידים שלי שמי שרוצה להצליח -יצליח! ושההצלחה היא נחלת הכלל.
על כל הזדמנות שבה תלמיד "חלש" מצליח הוא מקבל תשואות ומילות עידוד שגורמות לו לנסות שוב, להאמין שהוא טוב, שהוא יכול לשכפל את הצלחתו .וכך הוא אוסף הצלחות לאורך הדרך שבסופו של דבר הוא הולך עם תחושה של "אלןף" מלא גאווה.
הסיבה שבחרת במקצוע החינוך תבעיר תמיד את הזיק בעינייך ואת הרצון לעשות את הדברים אחרת, כשמולך ניצבת דמותם של הרכים המתחנכים לאורך.
שמחה שאת במערכת החינוך ומי ייתן וירבו אנשי חינוך כמוך.
ג'ולי, תודה על תגובתך המרגשת
ליאת יקרה לי, שמחה שההודעה הגיעה ליעדה. אין כמוך בלומר תודה למי שהעשיר אותך. מאחלת לך להיות המורה הזו לתלמידייך – מה שאני כבר בטוחה שאת. המשיכי ללמד אותנו (כן, גם את המורים שלך) חינוך טוב מהו. חיבוק לשנה נהדרת. סמדר מור
ליאת את מדהימה וכל כך חשוב שאת משתפת בנושא זה!!! גם אני עובדת עם תלמידים הן במערכת החינוך והן דרך שיטת "מוח אחד". ואני תמיד מספרת שאני יכולה כבר לכתוב ספר מרוב מקרים של דימוי עצמי שלילי בחשבון אבל הבשורה הטובה שאפשר להחזיר להם את הדימוי החיובי למקצוע. עם הרגישות שלך לנושא והרגישות בכלל – התלמידים שלך זוכים בגדול כל יום. יישר כוח!! שנה נפלאה!
אני לא מכירה אותך
אך גם לי קרה משהו דומה
תמיד הייתי טובה בחשבון
תמיד אהבתי חשבון
קרה משהו בתחילת כיתה ח אולי גיל ההתבגרות אולי הייתי חולה
קיבלתי 60 במבחן
ביום ההורים, המורה אמרה לאמי
״זה מה שהיא יכולה !״
״לא כולם טובים בחשבון ״
אני ואמא שלי יצאנו המומות
ושנה שלמה ניסיתי לחזור לעצמי !
זה לקח שנה שלמה
היום אני מורה למתמטיקה !!!!!
מספרת את הסיפור הזה
אגב, היא עדיין מורה
סביר להניח שהיא לא תזכור את המקרה
אבל ה״ילדה ״ לא תשכח לעולם