לא כתבתי פוסט כבר 17 ימים, מרגיש כמו נצח מבחינתי. אם להיות מדויקת כתבתי שני פוסטים שנשארו במגירה.. זה כנראה עוד לא הזמן שלהם לצאת.
לפני ארבעה ימים חזרנו לספסל הלימודים, הילדים חזרו נרגשים ושמחים עם שלל חוויות מהחופש אותן הציגו בכיתה באמצעות מצגות, ציורים, דרך כתיבה וסרטונים (בילינו יומיים בלשמוע חוויות…). האווירה בכיתה הייתה חיובית ונינוחה אבל הבנתי שאני צריכה לדבר עם הילדים על המצב הביטחוני, כי גם אם הם לא אומרים דבר הם בהחלט מודעים למה שקורה מסביבם.
פתחתי את השיחה בכך שאמרתי לילדים שעוברים עלינו ימים לא רגילים במדינה. שאלתי אותם אם הם יודעים למה אני מתכוונת ואז נפתח שטף של דיבור ,שכלל אינפורמציה רבה מדי על מקרים שהתרחשו. רק מוכיח שהילדים נמצאים בקשב רב למתחולל סביבנו.
הם שאלו אותי למה דקרו חיילת בעזריאלי, ושזה קרוב. היה רגע של שקט כי הייתי צריכה לבחור את המילים שלי, ואז הסברתי להם שזהו המשך של מעגל האלימות בינינו לבין הפלשתינים. ובדומה לריבים שמתרחשים לעיתים בכיתה כאשר כל צד אומר "הוא התחיל" התוצאה אינה משתנה ובסופו של דבר יש נפגעים. כך גם כאן, במקום לעסוק בשאלת ה"מי התחיל" שכן בכל צד יש נפגעים, חשוב יותר לעסוק בפתרון "כיצד מונעים משני הצדדים להיפגע בעתיד".
לדעתי, הסכסוך הישראלי – פלשתיני גדול מדי ומורכב מדי עבור ילדים בכיתה ב'. לכן, ניסיתי לקחת את הדיון האקטואלי למציאות היומיומית אצלנו, למקום שהילדים יוכלו להבין על קצה המזלג מה קורה. המשכתי את השיחה לא על ה"למה" (למרות שזה מה שהעסיק את הילדים), אלא שמתי את הדגש עליהם – איך הם מרגישים? מה הם חושבים? מי מפחד? מה עושים כשמפחדים? אמרתי להם שגם המבוגרים לפעמים חוששים ושמה שעוזר זה לשתף אדם אחר – את אמא / אבא / אחים / סבא וסבתא / מורים כי בדרך כלל כשמדברים על הפחד מצליחים להחליש אותו.
ואיך אנחנו כמבוגרים יכולים להקל על הילדים בתקופה כה מתוחה?
לדעתי, חשוב להפעיל בקרה על התכנים אליהם נחשפים הילדים, חשוב להרגיע ולשדר ביטחון. אפשר לחזור עם הילדים על כללי ערנות ולהגיד שהפחד הוא לגיטימי, שאנחנו פה בשביל לעזור להם להתגבר ושאנחנו שומרים עליהם.
כמו כן, אם אתם מזהים קושי מיוחד / שינוי בהתנהגות ילדכם, חשוב לשתף את המחנכת ויועצת בית הספר על מנת שהעזרה לילד תהיה מיטבית.
באתרים שפ"י, בבלוג של קלודי טל ו-ynet תוכלו למצוא טיפים כיצד לסייע לילדכם בתקופה מורכבת זו.
יֵש יְלָדִים / לאה גולדברג
יֵשׁ בָּעוֹלָם כֹּל מִינֵי יְלָדִים
יֵשׁ אַמִּיצִים וְיֵשׁ נִפְחָדִים
יֵשׁ עַלִּיזִים וְיֵשׁ נִרְגָּזִים
יֵשׁ מְהַסְּסִים וְיֵשׁ הַמְּנַסִּים
יֵשׁ עֲצוּרִים וְיֵשׁ פְּתוּחִים
יֵשׁ שֶׁחוֹשְׁשִׁים וְיֵשׁ שֶׁבְּטוּחִים
יֵשׁ מְהִירִים וְיֵשׁ אִיטִיִּים
יֵשׁ עֲצוּבִים וְיֵשׁ צוֹחֲקִים
וְיֵשׁ בְּיָדֵינוּ צִבּוּר הַמּוֹרִים
צְרוֹר מַפְתְּחוֹת שֶׁפּוֹתְחִים
וְסוֹגְרִים
וְעָלֵינוּ לְהַתְאִים בְּיֶדַע וּבְבִטָּחוֹן
לְלִבּוֹ שֶׁל כֹּל יֶלֶד אֶת הַמַּפְתֵּחַ הַנָּכוֹן.
ש.ב
כיצד אתם מתמודדים עם שאלות ותחושות ילדיכם בהקשר למצב הביטחוני? טיפים יתקבלו בברכה.
כל כך כל כך חשוב!!!!
הילדים שיפתחו , יספרו, ירגישו מוגנים יותר כשיש כזאת מורה ואחכ גם יהיו יותר פנויים ללמוד!
פוסט ניפלא!!!
ליאת יקירה, קראתי את דברייך מסכימה עם כל מילה ורוצה לשתף…
הבן של בן 15 , בעקב שבת כשעלינו לחדרי השינה …יצא מחדרו ,ניגש אלי ואמר לי :אמא יש לי הרגשה לא טובה, אני מפחד מכל פיגועים האלה…(אנחנו שומרי שבת) אם יקרה משהו ולא נדע…
אני יכול לישון פה איתכם בחדר על מזרן…" חוץ מלחבק , להבין , לחזק ולתמוך -מה אפשר לעשות?
שיהיו לנו ימים שקטים ובטוחים יותר.
ג'ולי יקרה,
אני לא מומחית בתחום כך שהדברים שאני כותבת לך הם דעתי האישית בלבד. אני חושבת שמה שחשוב זה לשדר ביטחון, כפי שעשית לחבק, להבין ולתמוך.
להגיד לו שהתחושות שלו טבעיות והגיוניות אבל שהוא מוגן ובטוח וחשוב לשדר "עניינים כרגיל".
אני תמיד מציעה לילדים שכשמגיעה מחשבה מטרידה ינסו לחשוב על דברים חיוביים שיחליפו את המחשבה המטרידה, צריך לתת לו כלים להתמודד עם הפחד.
אני מציעה שאם זה פוגע ביומיום שלו תתייעצי עם יועצת בית הספר או איש מקצוע אחר שיש להם ניסיון בתחום.
מקווה שעזרתי ולו במעט,
ליאת
לראשונה מבקרת פה.
שמחה להכיר!
כתבת יפה ונכון. פעלת יפה ונכון זה באמת גדול עליהם להבין דקירות ורציחות אחוזי אמוק.
האמת שזה גדול גם עלינו.
יש לי ילד בכיתה ב'. אני רוצה לחשוב שמדברים איתו על הגנה עצמית. כלומר איך לברוח ממקומות מסוכנים לשמור על עצמו. אבל מצד שני אני מפחדת שידברו איתו על זה כי אני יודעת שזה יכניס אותו ללחץ.
אני מתזכרת להיות עירני ולשים לב
לא ללכת לבד לשום מקום
ובעיקר מתפללת…
לירון יקרה,
תודה רבה על השיתוף, אני בטוחה שהורים רבים חשים כמוך.
אני מבינה את החשש שלך לשוחח עם הבן שלך על הנושא אבל לדעתי עדיף וטוב שאת תדברי איתו כדי שתהיה לך שליטה מסוימת על המידע שהוא מקבל וסופג (הם שומעים כל מיני סיפורים גם מחברים לכיתה וחשוב לעשות תיוןך).
שמחה על הצטרפותך לקהילת קוראי הבלוג,
לילה טוב,
ליאת