לכבוד החגים שבאו עלינו לטובה, אני נרגשת לשתף בבלוג פוסט אורח של מורה בשם מור קנדי, מורה לחינוך מיוחד וכותבת הבלוג "למידה בהנאה". גם היא כמוני אוהבת לבקר בבתי ספר ברחבי העולם והפעם – טנזניה!
נעים להכיר, שמי מור. כיאה למסורת שלמדתי מאמא שלי, גם אני מבקרת בבתי ספר במדינות שאני מטיילת בהם (בעיקר במדינות עולם שלישי), אני שמחה לשתף אתכם בהתרשמות ובחוויות שלי משני בתי ספר בטנזניה. בתקופה שבה ביקרתי בטנזניה הייתה חופשה מבית הספר (דצמבר), אך בבית הספר הראשון שהיינו למדו חלק מהתלמידים קורס הכנה לכיתה ז'. נכנסנו לכיתה והיינו המומים! הכיתה הייתה מלאה תלמידים! הם ישבו על ספסלים צרים והעתיקו מהלוח. הלוח, הוא כמובן לוח גיר והמורה כותבת בו בכתב קטן קטן קטן…
חשבתם שהתנאים האלו הופכים את התלמידים לממורמרים? אז זהו שלא… התלמידים קיבלו אותנו בשמחה ושרו לנו מספר שירים. תוך כדי השירה שוחחתי עם המורה שלהם. סיפרתי לה שאני מורה לחינוך מיוחד והיא מיד הצביעה לי על מספר תלמידים ואמרה שהם עם צרכים מיוחדים. לצערי, אי אפשר היה לפספס אותם, הם היו לבושים בבגדים אחרים משאר התלמידים. שאלתי את המורה למה הבגדים שלהם בצבעים אחרים והיא אמרה שכל מי שנכשל ולא עלה לכיתה ז' לובש בגדים אחרים, כדי ששאר התלמידים ידעו שהם גדולים מהם. הדבר כל כך הכעיס והעציב אותי, זה לא צריך להיות כך בשום מקום בעולם!
בהמשך הטיול היינו בבית ספר נוסף בעיר ארושה. לא היו שם תלמידים אך פגשנו שם שלושה ילדים שהסתבר לנו שהם הילדים של המורים. רוב המורים בבית הספר ישנים במעונות בבית הספר. אחת המורות לקחה אותנו לכיתה ריקה ובזווית העין נתקלתי בילדה בשם אסתר. נקשרנו מיד (ללא מילים) והיא לקחה אותי לטייל, הראתה לי את המטבח בבית הספר (יש הזנה בבית הספר, מה שמעודד את התלמידים להגיע), הראתה לי את השירותים, אם אפשר לקרוא להם כך… קחו נשימה עמוקה ותחשבו על בית ספר שלם שהשירותים שלו הם תא אחד בלבד! וכמובן, הוא בשיטת בול פגיעה…
בסוף הסיור המיוחד שאסתר ערכה לי, חזרנו לכיתה בה היו כל חברי הקבוצה. תוך שיחה עם המורה גיליתי את המידע הבא: בטנזניה לומדים כ- 60 תלמידים בכיתה. יש כ- 350 תלמידים בבית הספר וצוות המורים כולל 7 מורים. התלמידים מגיעים ממרחק של כחמישה קילומטרים אותם הם הולכים ברגל כל יום. התלמידים לא מקבלים שיעורי בית, מדוע? כי עד שהם חוזרים מבית הספר כבר ערב ואין חשמל אז אין להם תאורה. חוץ מזה, הם צריכים לעזור בעבודות הבית.
אין ספק שהביקור הזה בבית הספר נתן לי פרופורציה נוספת לחיים בכלל ולבית הספר בפרט.
שנדע תמיד להעריך את ה"יש".
מור
הי מור וליאת, נהניתי מאוד לקרוא ולחוות את הלמידה בטנזניה. תודה על השיתוף ומור – כיף להכיר בלוג מורה נוסף. בהצלחה!
תודה מיטל. 🙂
זה היה מרתק, תודה!