ביום רביעי שעבר חזרתי הביתה מהעבודה נרגשת כולי, פרצתי בבכי.
פתאום עיכלתי את כל מה שקרה בשבועיים האחרונים – רק אז הבנתי את הגודל, העוצמה והמשמעות של הפרויקט, שחודש לפני כן עוד היה רק מחשבה בראשי… רעיון שהפך למציאות קיימת, שהשפיעה על חייהם של כל כך הרבה אנשים.
רציתי ללמד את התלמידים שלי על נתינה, חלמתי שיום אחד כשהם יהיו מדריכים בצופים, או יעזרו לאישה מבוגרת לסחוב את הקניות מהסופר, או יקימו איזה מיזם חינוכי, הם יזכרו בתחושה המדהימה שהציפה אותם, כשעוד היו תלמידים בכיתה א', כשהרגישו בלב שלהם את התחושה העילאית הזאת של העשייה למען אחרים.
הנה כמה מילים על הפרויקט שלנו בקצרה:
במסגרת המבצע השנתי של בית הספר לאיסוף מוצרי מזון, למשפחות נזקקות, החלטתי ללכת צעד אחד קדימה – רציתי שהפרויקט יהיה של התלמידים שלי – שהם יהיו שותפים מלאים בתהליך מתחילתו ועוד סופו. ארגנו מבצע דרך "מימון המונים" כשהילדים למדו על מנהג "קמחא דפסחא", השתתפו בסרטון לגיוס הכסף, הכינו את התשורות לתורמים והיו עסוקים מדי יום בהתקדמות הפרויקט.
ההירתמות של הסביבה הייתה אדירה! כל כך הרבה אנשים תרמו, שיתפו, תמכו, פרגנו ואנחנו בכיתה תוך כדי כך למדנו לקרוא מספרים מעל 1,000, לספור עד 10,000 ובעיקר על כוחה של האהבה.
יצאנו לסופרמרקט השכונתי לעשות סקר שוק ולבדוק מחירים, רצינו לדעת כמה תעלה קופסת מזון למשפחה וכך חישבנו לכמה משפחות נוכל לעזור. בליווי מספר הורים יצאנו מבית ספר לקנות את המוצרים (כשהילדים כבר יודעים לכמה כסף יזדקקו) לכל אחד מהם הייתה רשימה מסודרת ושקית נוחה שיוכלו לסחוב את כל המשקל חזרה לבית הספר…
היעד שלנו היה לאסוף 1,000 ₪ בזכות 143 תומכים הגענו ל- ל-10,900 ₪, מה שאיפשר לנו להכין 70 קופסאות מזון = 70 משפחות!
מאחר והילדים לא יכלו לסחוב כל כך הרבה… נעזרנו בסופר גדול יותר שגם נרתם ותרם מוצרים לפרויקט שלנו.
בבוקר יום רביעי החגיגי הגיעו לבית הספר הורים, סבתות וגם החונכים מכיתה ו' נרתמו לעזור לנו לארוז את קופסאות המזון. אולם הספורט בבית הספר התמלא באווירה של שמחה, נתינה והתרגשות כשהארגזים הריקים התמלאו והילדים רצו ברחבי האולם, אספו מוצרים ווידאו שהארגז שלהם מלא ומוכן.
בסיום הם גם צרפו ברכה ל"חג שמח" מה שנתן לכל קופסה נימה אישית…
אז איך גורמים לילדים צעירים להפוך להיות בבגרותם נדיבים יותר? אכפתיים? תורמים לחברה? נותנים להם דוגמה אישית כבר מגיל צעיר! אתם ההורים, הסבים, הסבתות, בני המשפחה – אתם המודל שלהם לחיקוי! לא משנה כמה הייתי מדברת על נתינה, עזרה ואכפתיות… רק עכשיו – כשהם חוו שוב ושוב השנה את האושר בעשייה למען אחרים, אני מאמינה שהעשייה הזאת, תהפוך להיות חלק מהם.
תודה לכל האנשים שעזרו לנו להגשים חלום, שלימדו אותנו על נדיבות ונתינה ועזרו לשמח 70 משפחות בליל הסדר!
תודה לכל מי שבא לעזור: החונכים מכיתה ו', סבתא יעל, סבתא רוזה, ההורים – ג'ניפר, דניאל, איתי, דן, רונית, ליזי, לילך, מורן, נועה, גלי, תמר ושדמית ואלעד שללא העזרה שלהם, הפרויקט הזה לא היה קורם עוד וגידים.
חג אביב שמח!
ליאת
ש.ב
כיצד אתם מעודדים את הילדים שלכם לנתינה? מעורבות? נשמח לשמוע!
ליאת, העשייה שלך מדהימה, מרגשת ומעוררת השראה!
תודה רבה יעל, חג שמח!
ליאת יקרה
אני שמחה שיש
מחנכים כמוך, שיודעים מהי
משמעות החינוך, דרך החוויה
העשייה השיתוף. נהנתי מאוד לקרוא
את הפוסט שחהיה חג אביב מואר
עדי לוי
יועצת חינוכית
תודה עדי, אני מקווה שכשמורות אחרות קוראות את הדברים שאני כותבת הן מקבלות השראה ורעיונות לעשות דברים בכיתתן.
חג שמח,
ליאת
עשייה מלאת לב ואהבה לחינוך, לילדים, לאנשים. אז איך הופכים אותך לשרת החינוך?
אני מעדיפה להמשיך להיות מורה אבל תודה על המחמאה הענקית 🙂
חג אביב שמח!
ליאת יקרה , את מחנכת עם נשמה ענקית ואין ספק שאת מצליחה להנחיל זאת גם לתלמידייך שזכו בך. יישר כח!
מרגש היה לקרוא וכרגיל כל הצצה לעולמך דרך הבלוג גורמת לי לרצות להכירך ממש מקרוב…מה את אומרת? שיהיה לך חג שמח, חג של פריחה מדהימה פריחה בטבע , בלב ובכל שתפני. ג'ולי
היי ג'ולי,
תודה רבה! את מוזמנת ליצור איתי קשר דרך המייל וננסה לתאם בשמחה.
חג שמח,
ליאת
כל הכבוד פעילות מדהימה
ומעוררת השראה.
ילדי כיתתך זכו במחנכת בלתי רגילה
חג שמח
תודה ענבל, זאת בהחלט הייתה הפעילות הכי משמעותי שעשיתי עד היום כמורה, עכשיו אני צריכה לחשוב על הדבר הבא 🙂
חג אביב שמח!
ליאת
מאחל לעם ולמדינת ישראל עוד מורות כמוך. פשוט מעוררת השראה ועידוד למדינה וחברה מתוקנת. תבורכי
תודה משה, חג שמח 🙂
מרגש מרגש !
איזה כיף לקרוא על הפעילות ושיתוף הפעולה של כולם, של הילדים ובעיקר שלך.
מעניין לשמוע את כל החוויה הזו כפי שנחקקה אצל הילדים עצמם.
תודה אביה, חשבתי על הפוסט שסיפרת איך הבת שלך חוסכת חלק מדי הכיס שלה כדי לתרום לאחרים, כמה הערך הזה חשוב ונחקק כשמעודדים אותו בבית.
הילדים היו מאוד מוצפים מהתהליך, היה להם קשה לשים במילים את מה שהם הרגישו. ביקשתי מההורים שידברו איתם על זה גם בבית. שישאלו "מה הרגשת?" "מה חשבת?" "מה למדת…" מעניין אם הייתה הרחבה של הדברים שהם אמרו בכיתה כשהם דיברו עם ההורים שלהם אחד על אחד, אני מניחה שכן.
העשייה למען האחר נותנת מעבר לעזרה לנזקק, את תחושת ההרתמות למען הזולת ,שאנני נמנה או מכיר מחיי היום יום שלו.על הדרך למדו היילדים פרק ביזמות ,בעלויות, בחישובים חשבונים ויצאו נשכרים מכל התהליך.אשראי המורה שהובילה את תלמידיה ובניי משפחתם לעשיה כה מבורכת.
לגמרי! כשהתחלתי את הפרויקט לא ידעתי כמה דברים נוספים הילדים ילמדו ותוך כדי נפתחו לפנינו כל כך הרבה הזדמנויות ללמידה.
תודה על התגובה.
חג אביב שמח 🙂
ליאת
ליאת יקרה,
עשית לי געגועים לגן פילו שלנו, שם דברים נראו מאד דומה.
אני מתרגשת מהסרטונים והסיפור של הפוסט הזה לא בגלל ערכי הנתינה. בעיני הם חשובים מאד, אבל ערך הנתינה וראיית מצוקתו של האחר הוא מורכב מאד, ולדעתי תופס חלק משני בחוויה של הילדים כאן.
אין לי כל כוונה לזלזל בערך אותו את מקדמת, אבל אילו שאלת את הילדים מה נשאר איתם ומה היה הכי כיף או משמעותי – אולי היו מדקלמים "נתינה" אבל הם קיבלו דברים אחרים.
את נתת להם שלל ערכים אחרים, שניכרים בשני הסרטונים האלו: נתת להם תחושת יכולת, שאנחנו מדלגים עליה לרוב בקלות כשאנחנו "עוזרים" לילדים שלנו יותר מדי.
אם זה בסחיבת חבילת מצות כבדה, ביציאה לסופר ומציאה של מצרכים. בלחשב את הכסף שצריך ובעיקר בלראות פרויקט שלם קורם עור וגידים מתחילתו ועד סופו.
בללמוד טקסט בעל פה ולדקלם אותו בקבוצה של חמישה בשביל הסרט – כשכל אחד צריך ללמוד מתי לשתוק ולאפשר לאחר לדבר (הנה דוגמא לאיך מחנכים לכבוד לזולת!).
כהורים ומחנכים אנחנו נוטים לקצר תהליכים עבור הילדים שלנו, כדי לעשות אותם יותר "ניתנים לעיכול". בשבלונות מוכנות מראש, בתרומה קטנה בחלק מהתהליך, אותו אנחנו מתכננים. שלא יהיה להם קשה..
כאן נראה היה שהתכנון, המחשבה וההוצאה לפועל היתה של הילדים. נתת להם גם קשר עם ילדים בוגרים יותר.
מכל זה, בניגוד למשלוחים של פורים, אותם הם נתנו לאנשים שהם ממש מכירים (ואין לי ספק שזה השפיע על הקשר שלהם איתם בהמשך השנה) את ה"נזקקים" להם המנות הולכות הם לא רואים. הנתינה עצמה לא ממש התרחשה כאן, כי לא היה מפגש אנושי עם מושאי הנתינה.
אבל כל כך הרבה ערכים אחרים כן, וכמה הם חשובים ונדירים.
לי היה בעיקר מרגש להכיר את הילדים עליהם את מספרת כל הזמן.
הלוואי שיש עוד מורות כמוך, הלוואי שלא תפסיקי לעולם!
רונית יקרה, תודה רבה על התגובה שלך, היא בהחלט מאירת עיניים עבורי. כששאלתי את הילדים מה הם למדו מהפרויקט, היה רגע של שתיקה. אני לא נבהלת מהשקט אז חיכיתי. את צודקת, הדברים שעלו מהם היו "זה ממש משמח לעזור לאחרים", ו"שמחתי אמא שלי באה לעזור". אני אמרתי להם שאני למדתי שכשיש לי רעיון אני לא צריכה להבהל ממנו, אני צריכה להאמין ולעשות כל מה שאני יכולה כדי שהוא יתממש. ואז כשחזרתי הביתה שאלתי את עצמי מה הילדים באמת למדו ומניתי חלק מהדברים שכתבת אבל את הרחבת לי את ההסתכלות ומנית עוד דברים ובעיקר, חיברת אותם לערכים כל כך חשובים.
בקיצור, תודה על התגובה שלך ששפכה אור נוסף על החוויה בשבילי ותודה על ההשוואה המרגשת לגן פילו שקראתי עליו בפוסט שלך (ושמעתי עליו רבות בלימודי התואר בחינוך) וחשבתי שהלוואי וגם הילדים שלי ילכו לגן כזה. חג שמח!
אהבתי את הכוונונים שלך רונית, ושלך בחזרה ליאת, של הערכים הנלווים בכל התהליך.
הרבה פעמים אנחנו (הורים, מורים, "הגדולים") עושים ועוברים ביחד עם הקטנים תהליכים שונים ופעולות שונות, ולא תמיד רואים את סך הערכים והתרומות שנלוות אליו, דברים שמגדילים ומגדלים את הילדים ל'עצמי' טוב יותר.
תודה לכן על המיקוד של הערכים הנוספים. אלו דברים שבהחלט אחשוב עליהם להתמקד עם הילדים שלנו 😃
ליאת,
איזה מרגש!
כיף לך שהצלחת להפוך את הרעיון של הנתינה למציאות! לא הרבה מורים מסוגלים לזה. אני בטוחה שהילדים זכו לחוויה שלא ישכחו להרבה זמן.
אני כבר 4 שנים עוזרת בגמײח של גיסי שמתקיים בירושלים ומנסה לחשוב על דרך איך לצרף את התלמידים… הם מגוש עציון.
אשרייך שזכית וגם התלמידים שלך.
חג שמח ומלא עשייה!
יעל 😃