"צנצנת ההצלחות"

לא כתבתי כמעט שבועיים… כבר קיבלתי נזיפה ממספר אנשים אז מיד התיישבתי לכתוב.
הסיבה שלא כתבתי הביאה אותי אחרי ניסיונות רבים להצלחה עליה אכתוב בפוסט לפניכם…
השאלה שמעסיקה אותי מתחילת השנה היא: איך אני יוצרת חברת ילדים ראויה?
אני עסוקה בשאלה הזאת כל היום. איך אני גורמת לקבוצות הקטנטנים האלה להתנהג בצורה מכבדת אחד לשני? לדבר בצורה נעימה ולהוקיע את ההתנהגות הלא ראויה? שאלה קשה.
בעקרון אני מאמינה שמוטיבציה אצל ילדים צריכה להיות פנימית, אבל בכיתה של 38 תלמידים המוטיבציה כדי שתהיה פנימית צריכה לעיתים להיות חיצונית.
אני עסוקה כל היום בנושאים חברתיים: היא אמרה לי… הוא עשה לי.. הוא לא שיתף אותי…
ולכן – החלטתי לנסות את "צנצנת ההצלחות" (נכון לעכשיו היא עושה עבודה מצוינת).

איך זה עובד?
החלטנו על כללים חברתיים בכיתה, כל פעם שילד עושה מעשה של שיתוף חבר במשחק ו/או עזרה לחבר אנחנו מוסיפים גולות ל"צנצנת ההצלחות" בליווי מנגינה שהילדים מפיקים.
השבוע, אחרי שבועיים של "הצלחות" הצנצנת התמלאה ויצאנו לחגוג את המאורע בפיקניק כיתתי בגינה השכונתית.
העובדה שהילדים מניחים גולות בצנצנת נותנת נִרְאוּת נוספת להתנהגות החברתית שלהם ומזמנת שיח כיתתי.בנוסף לצנצנת ההצלחות, אני מציגה סימולציות מגוונות יחד עם הילדים למקרים שהתרחשו בכיתה ואנחנו מנהלים שיח סביב הדרכים לתגובה בסיטואציה המסוימת.
אני יודעת שליצור חברת ילדים ראויה זה תהליך ארוך ומורכב אבל זה מהות המקצוע שלנו ובשביל זה אני פה…

ש.ב

אני בטוחה שכהורים וכמחנכים גם אתם עסוקים בשאלה "איך לעודד את הילדים להתנהגויות חברתיות ראויות?", יש לכם רעיונות? מחשבות? אשמח לשיתוף.