"מזוודת האחריות"

חזרנו מחופשת חנוכה – המצברים התמלאו ובאופן מפתיע (או לא) התגעגעתי…
השבוע היו רק שלושה ימי לימודים אבל הספקנו לעשות המון דברים, אני בוחרת לשתף אתכם בנושא שאולי עוד אדון בו בפוסטים הבאים.
פעמים רבות אני מודיעה בכיתה "מחר צריך להביא ספר קריאה" או "יש לבוא בחולצה לבנה" ומיד יש מספר ילדים ששואלים "את שולחת להורים?" ולא מרפים עד שאני נענית לבקשתם. אני מאמינה שהאחריות מוטלת על הילדים ושההורים לא צריכים להזכיר להם כל דבר, מכך נולד הרעיון ל"מזוודת האחריות".

"מזוודת האחריות" היא מזוודה דמיונית שנמצאת בראש של כולנו, תפקיד המזוודה היא לעזור לנו לזכור משימות.
לכל אחד יש מזוודה אחרת שהוא מחליט ויודע איך היא נראית ומה יש בתוכה. במהלך היום אנחנו ממלאים את המזוודה שלנו בדברים שאנחנו צריכים לזכור ואחרי ביצוע הפעולה אנחנו מרוקנים את המזוודה ומפנים מקום לדברים חדשים.
בכיתה שלנו כל ילד מדמיין איך נראית המזוודה שלו – מזוודה בצורת לב עם פרווה ורודה, מזוודה בצורת כדורגל, מזוודה בצורת לטאה, מזוודה עם מדבקות של חתולים ואפילו מזוודה עם קרניים. כשיש הודעה הילדים מדמיינים את המזוודה נפתחת ומכניסים לתוכה את ההודעה –  למשל אם מחר צריך להביא חוברת חשבון, הילד בדמיון פותח את המזוודה שלו ושם בה את חוברת החשבון. כשהוא יחזור הביתה הוא יפתח את "מזוודת האחריות" שלו, ייזכר במשימה – לשים את חוברת החשבון בילקוט ובכך ירוקן את "מזוודת האחריות".
היום למשל, אחד הילדים הודיע לי שהוא "שם במזוודה" פתק שיזכיר לו להתקשר לחבר חולה.

המזוודה" היא כלי נפלא העוזר לנו לזכור (ילדים ומבוגרים כאחד). היא בעצם שריר שצריך לאמן אותו כדי לזכור – ואנחנו עכשיו מתאמנים ב"להכניס ולהוציא מהמזוודה".

ש.ב

נסו עם הילדים / נכדים / אחיינים או אפילו בעצמכם את "מזוודת האחריות" וספרו לנו איך זה השפיע על הזיכרון שלכם.