אתם בטח שואלים את עצמכם: "מי זאת לאה נאור?" אתם מכירים את השירים הנפלאים שלה: "מקהלה עליזה", "הבית של פיסטוק", תכנית הטלוויזיה "קרוסלה", הספר "זרעים של מסטיק" ועוד עשרות יצירות מופלאות לילדים.
כשפגשתי אותה בביתה לפני כחודש וחצי זכיתי לראיין אותה ולשמוע את סיפור חייה. נאור, יוצרת ישראלית שבאמתחתה שלל שירים וסיפורים שגדלתי עליהם, הפכה בחודש האחרון להיות גיבורת תרבות גם של תלמידי.
איך? אתם בטח שואלים את עצמכם, אז מסתבר שכשמחנך (ולא משנה אם הוא מורה, הורה או סבא וסבתא) חושף את הילדים לנושא שמעניין אותו ומלהיב אותו, אותה התלהבות עוברת גם לילדים וגדלה אצלם פי כמה.
הפרויקט התחיל בהחלטה שלנו בכיתה להכין ללאה נאור הפתעה ליום הולדתה ה- 80! בשבועות האחרונים הכרתי לילדים מגוון רחב של שירים, ספרים ותרגומים של לאה נאור תוך כדי כך חיבורם לעולמות תוכן נוספים. כך למשל כשהכרנו את השיר "הכל תלוי בכובע" עסקנו בקשר שבין דמות לכובע, באוניברסליות של כובעים ברחבי העולם (הגענו למקסיקו וצרפת), דיברנו גם על פורים, על הקשר שבין שם למקצוע (כבאי מכבה שרפות) וכמובן שהצגנו בכיתה תערוכת כובעים מרשימה. הילדים גילו שבספר "חתול תעלול" (לאה נאור תרגמה את ספרי ד"ר סוס) הכובע מאפיין את החתול ושבספר "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" האיור בכריכה נראה כמו כובע מקסיקני.
משהו נפלא החל להתרחש בכיתה שלי – המורות לאומנויות הפכו להיות חלק בפרויקט כך שהלמידה בין שיעורים רבים הפכה "קשורה בחוט". הילדים הפכו מעורבים ויוזמים ברמה שלא דמיינתי – ביוזמתם נוצר בכיתה שולחן מרשים של ספרים שכתבה ותרגמה לאה נאור, הם נכנסים לאתר שלה- קוראים את סיפור חייה ומכירים ספרים ושירים חדשים. הם יוצרים חיבורים נפלאים בין השירים שלמדנו לבין העולם שלהם ואני רואה איך דברים רבים שהם עושים בכיתה משפיעים ומושפעים מהפרויקט שלנו. שתי בנות אף הגדילו לעשות והכינו לכיתה מופע תאטרון בובות של השיר "זרעים של מסטיק".
בשבועות האחרונים אני אוהבת אפילו עוד יותר את העבודה שלי… אני מרגישה ש"פיצחתי" את העניין של הלמידה שהיא באמת משמעותית…
למורות ולגננות – בשבוע הבא אפרט עוד קצת על הפרויקט ואעלה את התכנית כך שתוכלנה לעשות בה שימוש.
להורים, לסבים ולסבתות – קחו רגע להיכנס עם הילדים לאתר של לאה נאור – גיבורי תרבות איכותיים נוצרים כשאנחנו המבוגרים מזמנים אותם לילדים ותאמינו לי – הם מאמצים אותם בשמחה.
ש.ב
האם יש לכם רעיון ליוצר הבא עליו נוכל לעשות פרויקט? הילדים בכיתה הציעו את ה"לאה השנייה" – לאה גולדברג… 🙂
מדהים! כך לומדים- בשיתוף פעולה בין ילדים, שיתוף פעולה בין ילדים ומבוגרים, מתוך סקרנות והתעניינות! אהבתי.
מרגש!!!!
אלופה שאת וזכו תלמידייך!!!
ליאת יקירה,
התרגשתי עד דמעות לקרוא את רשימתך, שוטטתי גם באתר של לאה נאור,
איזו חוויה מדהימה חוללת עבור כל מי שזכה לקחת בה חלק,
מראשון הילדים, ועד לאה נאור הנהדרת!
והזוכים הגדולים הם הילדים, שאותך פוגשים כל בוקר – מעין בלתי נדלה של נתינה ויצירתיות!!!!
כבר קודמים וחכמים ומוכשרים ממנו הכירו בתרומתו המפליגה של המורה (חבל שאין בעברית 'אות גדולה'). הנה ציטוט מאחד:
מכתב
19 בנובמבר 1957
מר ז'רמן היקר,
נתתי להמולה שהקיפה אותי בימים אלה לשכוך מעט ועכשיו אני פונה אליך, לומר לך דברים שיוצאים מן הלב. חלקו לי כבוד גדול מדי, שלא רדפתי ולא ביקשתי לי. אבל כשקיבלתי את הבשורה, הראשון שחשבתי עליו, אחרי אמי, היית אתה. בלעדיך, בלי היד החמה הזאת שהושטת לילד הקטן העני שהייתי, בלי תלמודך, והדוגמא שנתת, לא היה קורה דבר מכל אלה. אינני עושה עניין גדול מסוג זה של כבוד. אבל זו הזדמנות, מכל מקום, לומר לך מה היית, ועודך בשבילי, ולהבטיח לך שמאמציך, עבודתך, והנדיבות שהשקעת בה, עודם חיים בלבו של אחד מתלמידיך הקטנים, שלמרות שנותיו לא חדל להיות תלמידך המכיר לך טובה.
אני מחבק אותך בכל כוחי,
אלבר קאמי
מתוך קאמי, א' (1995). אדם הראשון. נספחים, עמ' 246. תל אביב: עם עובד.
ליאת יקירתי,
כבר קודמים חכמים ומוכשרים ממני ציינו את חשיבותו של המורה (חבל שאין בעברית 'אות גדולה'). הנה ציטוט מאחד שכזה:
מכתב
19 בנובמבר 1957
מר ז'רמן היקר,
נתתי להמולה שהקיפה אותי בימים אלה לשכוך מעט ועכשיו אני פונה אליך, לומר לך דברים שיוצאים מן הלב. חלקו לי כבוד גדול מדי, שלא רדפתי ולא ביקשתי לי. אבל כשקיבלתי את הבשורה, הראשון שחשבתי עליו, אחרי אמי, היית אתה. בלעדיך, בלי היד החמה הזאת שהושטת לילד הקטן העני שהייתי, בלי תלמודך, והדוגמא שנתת, לא היה קורה דבר מכל אלה. אינני עושה עניין גדול מסוג זה של כבוד. אבל זו הזדמנות, מכל מקום, לומר לך מה היית, ועודך בשבילי, ולהבטיח לך שמאמציך, עבודתך, והנדיבות שהשקעת בה, עודם חיים בלבו של אחד מתלמידיך הקטנים, שלמרות שנותיו לא חדל להיות תלמידך המכיר לך טובה.
אני מחבק אותך בכל כוחי,
אלבר קאמי
מתוך קאמי, א' (1995). אדם הראשון. נספחים, עמ' 246. תל אביב: עם עובד.
ליאת יקרה,
כבר כמה שבועות, מאז החלטת לראיין את לאה נאור, מרגשת אותי ההתלהבות שלך.
ההתרגשות לפני הראיון ואחרי הראיון, הברק בעינייך, שיתוף הילדים ומשפחותיהם… ממש מדבק…
עכשיו גם רואה את הבלוג שלך לראשונה ולא נותר לי אלא להצטער שילדיי גדלו ולא זכו שתהיי מורתם…
אבל לשמוח מאוד שאת תלמידתי!
זכיתי וזכו תלמידייך!
רבקה הלל לביאן