לכבוד שבוע הספר החלטתי שאני רוצה לשנות אווירה בכיתה, לעשות פעילויות קצת אחרות ולגוון, גם את המרחב הפיזי.
ישבתי יחד עם מירב (חברה, קולגה, או כפי שאני מכנה אותה – המחנכת השנייה בכיתה שלי). יחד העלינו רעיונות לפעילויות, מתוך מחשבה על משימות אותן יוכלו הילדים לבצע באופן עצמאי ושהחיבור בין הדוכנים יהיה ספרי ילדים.
כך יצרו את "שבוע הדוכנים" – החל מיום רביעי (היום בו התחיל 'שבוע הספר העברי') שינינו את סידור המרחב הכיתתי, ביקשתי מהילדים להגיע רק עם תיק קטן (מדהים כמה מקום יש כשהילקוטים אינם) והכרתי להם את הדוכנים בהם הם יתנסו במהלך השבוע: (כמובן שדוכנים נוספו והשתנו ועוד ישתנו ויתווספו במהלך השבוע הקרוב).
הילדים לומדים דרך התנסות מעשירה ומשמעותית – "קונים" ו"מוכרים" ספרים, מתארים דמויות אהובות מספרים שהביאו מהבית ומחזקים מוטוריקה עדינה דרך העתקה של איורים באמצעות נייר העתקה (מה שדורש ריכוז וסבלנות). בזוגות מקריאים אחד לשני סיפור ונהנים ממציאת חרוזים למילים. קוראים שירים מתוך "הכבש השישה עשר" כמו: "אני אוהב" ו"כשאהיה גדול" וכותבים דברים שהם אוהבים, מה ירצו להיות כשיהיו גדולים – כך שגם אני וגם חבריהם זוכים להכיר אותם טוב יותר.
לתמונות והסברים נוספים על ה"דוכנים" אתם מוזמנים להכנס לקישור.
מה למדתי?
למדתי ללכת עם תחושת הבטן שלי – שאם "מרגיש לי נכון" לשנות עכשיו סדרים בכיתה אני צריכה ללכת על זה.
למדתי ששינוי מסוג כזה מצריך זמן הסתגלות – גם שלי וגם של הילדים, אבל כשמסתגלים – הילדים לא יוצאים להפסקה כי הם רוצים להמשיך ללמוד…
למדתי להקשיב לילדים – שמעתי אילו משימות קשות להם מדי ועשיתי התאמה, יצרתי היום "דוכן חדש" בעקבות בקשה של אחת הילדות.
למדתי שיום שלם לא יכול להיות "דוכנים" והילדים זקוקים גם ללמידה "מסורתית".
למדתי להיעזר בילדים – חלק מהדוכנים הם הכינו או היום שותפים לרעיון.
נזכרתי שוב שחינוך עושים באהבה ושהכל אפשרי – רק צריך לנסות!
מקווה שכבר התחדשתם בשבוע הספר 🙂
ליאת
ש.ב
לאירוע של המורה בפיג'מה כבר נרשמתם? אם לא, זה הזמן להכנס לדף האירוע ולאשר הגעה!
ליאת,
את שוב ושוב מפתיעה ברעיונות מדהימים!!!!
ונהדר לקרוא איך עושה לעצמך רפלקציה ומשתבחת!!!!
אורנה
יקירה, לכי תמיד עם תחושות הבטן שלך כי הן נהדרות! כיף לקרוא איך את מלמדת ואיך את לומדת!… רבקה
לנכדתי ליאת נכדתי היקרה לי מאוד,
קראתי את המאמר האחרון שלך. מצאתי בו עניין רב,
התרגשתי מאוד ואני גאה בך.
שכל העולם ידע מי זאת ליאת, הנכדה המוכשרת והמוצלחת ביותר.
סבתא מרים שמרלינג
ליאת שלום,
פעם ראשונה שאני מגיבה, אבל קוראת סמויה:) (אשתף אותך שנחשפתי לבלוג שלך בזכות מרצה באחד הקורסים שלי במכללה- בטוחה שתשמחי לשמוע שחושפים סטודנטים להוראה לבלוג שלך).
כתבת במהלך הפוסט שלמדת שילדים לא יכולים לעבור כל היום בין דוכנים,
האם פתחת ככה את היום ואז עברת לסדר יום הרגיל?
אשמח לשמוע קצת יותר פרטים איך זה התנהל בשטח. אני מקבלת השנה לחנך כיתה א' (אני בשנת הסטאז') וכבר ראיתי כבר דברים מקסימים שאני רוצה ל"אמץ" ממך 🙂
היי סימה,
קודם כל ממש שימחת אותי בתגובה שלך 🙂 שמחה שאת כבר לא קוראת סמויה…
לגבי ה"דוכנים": מדי יום או בשעתיים הראשונות של הבוקר או בשעתיים שאחרי הפסקת האוכל הילדים פעלו בדוכנים. אני חייבת להגיד שלמדתי שצריך לעשות חזרה כל הזמן על הרגלים וכללים בזמן "הדוכנים". אחד הדברים שלמדתי הוא להעביר את האחריות לילדים באשר לנוכחות שלהם בכל תחנה – לכל ילד כרטיסייה בה הוא מסמן באיזה דוכן פעל. בנוסף למדתי שצריכים להיות כללים כמו למשל "מה אני עושה עם סיימתי את הפעילות בדוכן?"
גם לקראת שנה הבאה, אני רוצה לעשות שיעורים שמשלבים "דוכנים" ואני יודעת שאצטרך לעבוד הרבה על ההרגלים על מנת שזה יהיה מוצלח.
שיהיה המון בהצלחה בכיתה א', את תגלי שזו חוויה מדהימה!
אם את רוצה להתייעץ, לשאול, אשמח לעזור 🙂
ליאת