הדרך ארוכה ומפותלת…

שבוע הספר כבר מאחורינו ואצלי בבית מצאו את מקומם על המדף תשעה ספרי ילדים ושלושה ספרי מבוגרים (אני מסבסדת את שבוע הספר 🙂 ). הדוכנים בכיתה ממשיכים לפעול ולהתחדש ובנוסף לכל הריגושים הקיימים בסוף השנה, זכינו היום לצפות בהצגה "הקוסם מארץ עוץ".

לצפות בהצגת ילדים זו חוויה מדהימה, אני בטוחה שכולכם מסכימים איתי. ילדים נרגשים, עיניים בורקות, תגובות תמימות של הילדים לעבר השחקנים ופנים מוארות ומחייכות. בתור ילדה צפיתי ב"הקוסם" בחנוכה 1994, עד היום אני זוכרת את כל השירים בעל פה ואת תחושת ההתרגשות שאחזה בי לראות את אריק לביא בתור הקוסם – כן, אריק לביא!
למי שהיה בשבוע שעבר במפגש של המורה בפיג'מה שמע את סמדר מור מדברת בין היתר גם על הצגות ילדים, על החשיבות בבחירת הצגה איכותית ועל התיווך הקריטי שלנו המבוגרים אחרי ולפני ההצגה, אבל זה אולי לפוסט אחר.

הספר הראשון בסדרת ספרי הילדים "הקוסם מארץ עוץ" יצא לראשונה בשנת 1900 ועדיין רלוונטי מתמיד. אני שישבתי בהצגה, יחד עם מאות תלמידים, ביניהם גם תלמידיי, הרגשתי שהדמויות מדברות אלי. ההצגה הזכירה לי את אחד התפקידים החשובים ביותר שיש לי בתור מורה ומחנכת – לסייע לכל ילד להאמין שהוא מסוגל לכל דבר שירצה ולעזור לו להגשים חלומות.
אולי זה נשמע קצת יומרני אבל אני מאמינה שזה תפקיד החינוך. כל ילד הוא עולם ומלואו והתפקיד שלנו כמורים הוא לתת להם תחושה שהם יכולים, לסייע להם איפה שאפשר, ללוות אותם אבל לא לסלול עבורם את הדרך, זאת יצטרכו לעשות בעצמם.
אנחנו – הורים ומורים, במסע החיים רוצים להיות שם בשביל הילדים, בדיוק כמו אותה חבורה ססגונית שהלכה יחד לקוסם וגילתה שכל מה שחיפשה היה טמון בה – אריה האריה גילה שהוא אינו פחדן אלא אמיץ, איש הפח גילה שיש לו לב רחב וקַשְקָש הדחליל גילה שיש לו שכל ישר.

כמו בשיר מתוך ההצגה –  גם דרך החינוך היא "ארוכה ומפותלת", כששנה נגמרת ניתנת לנו הזדמנות להביט לאחור, לראות לאן היא הובילה אותנו עד כה ולחלום לאן היא עוד תוביל אותנו בעתיד…

לילה טוב,

ליאת

ש.ב

יש לכם מחשבות על הפוסט? המלצות קונקרטיות להצגות ילדים מוצלחות? נשמח לשמוע!