האמת, אני נרגשת לכתוב את הפוסט הבא ומודה שבמידה מסוימת זו הפעם הראשונה שאני כותבת עבור עצמי, או לפחות כותבת עבור עצמי במודע.
אני חוגגת שנה לכתיבת הבלוג, לא מאמינה שהתמדתי בכתיבה ועוד יותר שאתם עוקבים, קוראים, מגיבים ומשתפים כי בעצם בזכותכם אני כאן.
אז כמה דברים שלמדתי מכתיבת הבלוג בשנה החולפת:
1. להתמיד – למדתי שכשיש לי חלום / רעיון אני צריכה להתחיל לגלגל אותו, להתחיל בקטן ולתת לו הזדמנות לצמוח תוך התמדה ועקביות. ואכן, התמדתי והחלום שלי כבר שנה הוא מציאות.
2. לכתוב – כתיבה היא מיומנות שמשתפרת פלאים כשמתמידים בה. אנשים שואלים אותי "תמיד ידעת שאת מוכשרת בכתיבה?" ואני משיבה, שאני לא חושבת שאני מוכשרת בכתיבה, פשוט גיליתי שאני אוהבת לכתוב ומסתבר שככל שכותבים יותר כך הכתיבה משתפרת. אגב, זהו מסר חשוב שאני מעבירה גם לתלמידיי, יש בו משהוא מאוד אותנטי כיוון שבמהלך השנה החולפת הם רכשו את יכולות הכתיבה והקריאה, האהבה למילה הכתובה, לידע ולמידע. ואני, עברתי תהליך מקביל של אהבה מחודשת לכתיבה שאיננה כתיבה יומיומית, וגם אני שיפרתי ועודי משפרת את יכולות הכתיבה שלי.
3. לחשוב אחרת – "חשיבה על חשיבה" (מטא-קוגניציה) – גיליתי שהבלוג מזמן לי חשיבה מחודשת על הדברים שנעשים בכיתה ומאפשר לי לראות מצבים שונים בצורה חיובית וללמוד מהם. דוגמה מצוינת לכך היא הפוסט סוף עונת התפוזים כאשר אני זוכרת שהיה לי יום קשה בעבודה, הייתי מתוסכלת והרגשתי שהדברים לא מתנהלים כפי שרציתי. כשהגעתי הביתה והתחלתי לכתוב, גיליתי פתאום המון נקודות אור, התרחשויות שלא שמתי לב אליהן במהלך היום נצבעו פתאום ב"צבעים חדשים". הכתיבה מאפשרת לי להתבונן בסיטואציות מכיוונים שונים, לראות מצבים בצורה חיובית, היא מחזקת אותי ומאפשרת לי ללמוד מה לשמר ומה אני צריכה לעשות אחרת.
4. להעז – אני יכולה להעיד על עצמי שתמיד הייתי מורה יצירתית, אבל אני חושבת שהשנה פרצתי את גבולות הקופסה של עצמי ובגדול. אני חושבת שמשהו בתת מודע שקשור למחויבות שלי לכתיבה, הוביל בין היתר לפרץ של יצירתיות וכמובן, שיתופי פעולה עם קולגות, שיתוף רעיונות של מורות שקוראות ומגיבות וקריאה של בלוגים, כל אלו היוו עבורי השראה לעשייה בכיתה.
5. לשתף – בזכותכם הלכה והתגבשה פה קהילה של אנשים שקוראים, מגיבים ומעבירים הלאה מחשבות, רעיונות ותחושות. התחלתי לקבל פניות מאנשים שאני לא מכירה – מורות, מאנשים שחינוך תמיד היה החלום שלהם, זכיתי לייעץ ולהתייעץ ובזכות כך אני מרגישה שאני מורה טובה יותר.
אני מרגישה שהבלוג מאפשר לאנשים להסתכל בעין פקוחה יותר, מפרגנת וב"גובה העיניים" על מקצוע ההוראה בכלל ועל המחנכת בפרט. אני יכולה להעיד על עצמי שהבלוג הרחיב את קהילת האנשים ששותפים לחוויות הלמידה של תלמידיי – לא רק הורים שמעורבים מאוד בנעשה בכיתה של ילדיהם אלא גם חברים, דודים והכי משמח – סבים וסבתות (ותודה לסבתות הפרטיות שלי שקוראות את הבלוג באדיקות).
אני באמת נרגשת לכתוב את הפוסט הזה, מרגישה שצמחתי, גדלתי והתפתחתי בשנה האחרונה.
זכיתי להתאהב בשלושים ושמונה ילדים מדהימים שבלעדיהם המסע הזה לא היה קיים, שמסתכלים עלי כל בוקר בעיניים בורקות, סקרניות, מחייכות ושואלות, ובכם, ש"קוראים אותי" מדי שבוע כי שוב, אילולא אתם, לא הייתי כותבת.
וכפי שכותב ד"ר סוס: אִם יוֹצְאִים מַגִיעִים לִמְקוֹמוֹת נִפְלָאִים! אני בהחלט מרגישה שהגעתי למקומות נפלאים ויש לי עוד מקומות רבים לגלות…
המשך חופשה נעימה
ליאת
ש.ב
אז כפי שהבנתם, כתיבת הבלוג בשנה האחרונה תרמה לי רבות. עכשיו אני סקרנית לדעת כיצד הקריאה של הבלוג תרמה לכם, אם בכלל?
את מרגשת ומעוררת השראה כל פעם מחדש. את מסמנת לאנשים אבני דרך במסע החינוך. אבנים שעוזרות לנו כאנשים לעשות שינוי ולהוביל את הילדים לדרך חדשה בסקרנות ערכים אוהבת הלמידה.
תודה אמא אהובה, אין כמוך!
ליאת היקרה, את מצליחה לרגש אותי בכל פעם מחדש… ראשית, אני מאושרת מהעובדה שאת המחנכת של נדבי (בשנים הראשונות והקריטיות במערכת החינוך) ושנית, את מעוררת בי את כל השאיפות והחלומות שבזכותם בחרתי במקצוע ההוראה… אני לגמרי לא מרגישה, שאני במקום של מימוש היצירתיות (כרגע)… מקווה להגיע לשם בעתיד ואין בליבי ספק, שאשתמש בכל מה שקראתי בבלוג המדהים שלך ואף איעזר בניסיונך ובכישרונך הנדיר והמיוחד… המשיכי לעשות את שאת אוהבת וכל כך טובה בו … האהבה ניכרת בכל פועלייך…. תודה !!!!!!!!!!
נשלח מה-iPhone שלי
עינב, ריגשת אותי מאוד! שמחה על הזכות לחנך את נדבי וכמובן שזכיתי גם במשפחתך.
תודה על רוחב הלב והנכונות תמיד לעזור, זכות גדולה לדעת שיש הורים כמובן בכיתה שתמיד אפשר לסמוך עליהם!
ליאת הפעילויות שלך בכיתה מלמדות, חווייתיות ויצירתיות. לגבי הבלוג, מעניין לקרוא את הדברים. לדעתי, המימד הנוסף בכתיבת הבלוג הוא היכולת לחשוף את רגשותיך ומחשבותיך- מצב שלא כל אחד יכול. כל הכבוד שאפשרת לעצמך כל זאת וגם לנו!!
הי תמשיכי כך אני לא מורה אבל הקריאה השבועית גם פתחה לי אור כעובדת סוציאלית וגם כאם וסבתא אני אמשיך לקרוא הלאה את מה שאת כותבת וגם לך המשך חפש נעים לנו אין בי
Sent from my iPad
>
רותי, תודה על תגובתך המרגשת!
ליאת
חמישה דברים שלמדתי על המורה בפיג'מה:
רהוטה, אינטליגנטית, יצירתית, משקיענית, נדירה.
אין כמוך מותק. כמה טוב לנו שאת עדיין איתנו!
חמישה דברים שלמדתי ממך:
סבלנות, פרגון, נתינה, הכלה ואהבה. כמה טוב שאתם עדיין איתי! 🙂
ליאת,
אני לא מפספסת אף פוסט שלך, תמיד מרתק וממלא באנרגיות טובות, תמשיכי לשתף , לספר ותהני בחופשה !!!
מחכה לשמוע איך תהיה לך השנה החדשה בכתה ב',
בטוחה שתצליחי להעפיל ולהגיע לעוד ועוד רעיונות מעניינים ומהנים עם תלמידייך .
אורנה מאיר
תודה לך – על הקריאה, התגובות והפרגון האינסופי.
ליאת הנכדה שלי האהובה, אני קוראת את המאמרים היפים שלך ואני נהנת כל פעם מחדש. את מאוד כישרונית וחכמה. אני גאה בך ואוהבת אותך מסבתא מרים
איזה בלוג מקסים יש לך! באמת חסרים בלוגים של מורים בנוף… פספסתי אותך שנה והיום הגעתי בעקבות המלצה של יונית צוק 🙂