את הפוסט הזה כתבתי ומחקתי מספר פעמים, אני מקווה שהפעם אצליח לכתוב אותו.
רציתי לכתוב שקשה לי ושמורות אחרות כתבו לי שקשה גם להן. למה הכוונה? התקופה של "אחרי החגים" דורשת הסתגלות מצד כולנו – מורים, הורים ותלמידים כאחד. אנו כמורות צריכות לגלות סבלנות, עקביות ולזכור שאנו נמצאות עם ילדים בני 7, שגם הם מחפשים את דרכם בתוך שגרת היום החדשה – ישנה.
אז שבוע הרשתי לעצמי להיות קצת מצוברחת מכך שהדברים לא הלכו בדיוק כפי שרציתי. למרות כל ההרגלים שלנו בכיתה, הבנתי שאני צריכה ליצור הרגלים נוספים, חדשים, כדי לייצר יותר שלווה והקשבה בקרב הילדים. היום בבוקר שיתפתי את הילדים בכך שבשבוע שעבר היה לא היה לי פשוט בכיתה, שיתפתי אותם בדברים שהפריעו לי: רעש, חוסר הקשבה, דיבורים בזמן שחברים מדברים… שאלתי אם זה הפריע גם להם, הם העידו שכן. שאלתי אותם מה יכול לעזור להם להיות קשובים יותר? הם העלו הרבה הצעות ושיתפו גם בדברים שהפריעו להם (באופן לא מפתיע אלה היו אותם דברים שגם אני העלתי).
בסוף כל שיעור בדקנו את "מדד ההקשבה". הכוונה היא: האם אני קשוב למה שאני צריך ורוצה לעשות? לתחושות שלי? האם אני קשוב לחברים שלי? לבקשות שלהם? לדבריהם? האם אני קשוב למורה? ילדים שרצו ,שיתפו איזה ציון הם נותנים לעצמם בין 1-10 על הקשבה, איזה ציון הם נותנים לכיתה ונימקו. הקשבה היא כמו שריר, "שריר" שצריך לאמן כדי להקשיב לחברים, לעצמי, לסביבה. מדהים איך משיעור לשיעור שררה אוירה נעימה יותר וכן, "מדד ההקשבה" השתפר.
כמו כן, גליתי שאני צריכה לתת לילדים יותר זמן "התאווררות", כך שאת החוויות מסוף השבוע שמענו במהלך כל היום, ולא רק בשיעור הראשון. במהלך השיעור הרביעי רקדנו ושרנו לצליל שיר שהם בחרו (שימו לב לבחירה המפתיעה 🙂 ), הקראתי להם סיפור ובאמצע אחד השיעורים עשינו מתיחות. מדהים איך שירים וריקודים מרוממים את האווירה ומאפשרים לחזור ללמידה מרוכזים יותר. שלא תבינו לא נכון, הלמידה של הילדים במהלך היום היא מאוד חווייתית ובכל זאת, צריך לעשות פסקי זמן ו"לשבור" את השגרה.
כמו כן, עידוד ושיקוף עוזרים לייצר הרגלים טובים. מסתבר שגם כשאת מחנכת של אותם תלמידים את צריכה "להמציא" את עצמך כל הזמן מחדש. ניהול כיתה זו אומנות, אומנות שצריך לשלוט בה וגם כשאת חושבת שהכל עובד ומתנהל כמו שרצית, פתאום את מבינה שאת שוב צריכה להמציא משהו חדש כי מה שעבד קודם כבר לא עובד.
זו זכות – זכות להמציא את עצמך כל יום מחדש וזכות גדולה יותר, לשוחח
עם ילדים בני שבע ולגלות את התובנות הנפלאות שלהם על עצמם. אחת הבנות בכיתה אמרה לי: "היום בשיעור "מדד ההקשבה" שלי היה 9 כי לא הצלחתי להתרכז, אבל אז כשהפסקתי לשחק עם הקלמר הייתי יותר מרוכזת, אז בפעם הבאה אני אשים אותו בצד. ולכיתה אני נותנת 8, כי רב הזמן הקשבנו אחד לשני ואז כשכתבנו היה שקט ונעים בכיתה".אז אם קשה לכן, זה בסדר, תנו מקום לקושי ומצד שני תחשבו מה יכול לשפר לכן ולתלמידים שלכן את היום. לסיום, מצרפת פעילות נחמדה שעשיתי עם הילדים בכיתה בעקבות בלוג שקראתי. הילדים למדו דברים חדשים אחד על השני, ואני עליהם, והכיתה שלנו מקושטת, צבעונית ומוארת. לחצו להורדת הקובץ.
שיהיה שבוע קשוב, שלו ורגוע
ליאת
ש.ב
איך עוברים עליכם השבועות של "אחרי החגים?" בבית? בכיתה? אשמח שתשתפו תחושות, התלבטויות, הצלחות, טיפים וכדומה.
ליאתי, כתבת מקסים…
מזדהה מאוד מאוד. גם אני מצאתי את עצמי שרה ורוקדת עם הילדים. הם היו צריכים את זה וגם אני!
לוקחת מהרעיונות שלך כמו תמיד.. כיף ללמוד רעיונות יצירתיים חדשים להוסיף לארזג הכלים שלי 😉 שלאט לאט מתמלא לו.
עם כל הקושי אני שמחה שחזרנו לשגרה!
השמך שבוע נפלא. מאחלת לך שמדד ההקשבה רק ימשיך לעלות…
ליאת יקרה,
אני כל כך נהנית לקרוא את דברייך ומחשבותייך , אין לי ספק שמיום ליום עבודתך משתבחת .
ישר כוח ובהצלחה עם כיתתך!
כמה כיף לקרוא את הפוסטים שלך!
אם בכל פעם את ממציאה את עצמך מחדש הרי שאת משקיעה המון המון מחשבה בחיפוש פתרונות… לא פשוט בכלל!
זה המפתח להצלחה – זו אמנות ותלמידייך זכו!
מחכה לפוסט הבא בסקרנות!
אורנה