היום חזרנו לעבודה אחרי 18 ימים של חופש, הרגשתי כאילו חזרתי מהחופש הגדול – שמחתי לחזור, בסופו של דבר התגעגעתי לעבודה שלי ומסתבר שגם היא התגעגעה אלי 🙂
פתחנו את הבוקר ביציאה למופע מחול "שוליית הקוסם" של להקת המחול הקיבוצית –ממש נחיתה רכה! הילדים פתחו את היום בשיחה צוהלת באוטובוס בה שיתפו חוויות מהחופש, נהנו מצפייה במופע המרשים שבסופו ערכנו פיקניק וחגיגת ממתקים. כשחזרנו לבית הספר פעלנו במסגרת 'זמן גמיש' בו הילדים בחרו מה לעשות בכיתה – חלקם בחרו לקרוא ספר, חלקם ציירו, שיחקו במשחקי קופסה ומשחקי דמיון (התחפשו) ובסופו של דבר ישבו בזוגות ורקחו כתבה לעיתון הכיתתי. סיימנו את היום בצפייה ב'מצגת החוויות הכיתתית מחופשת פסח' בה נמשיך לצפות במהלך השבוע.
החזרה מהחופשה לא פשוטה. הילדים, המורים וההורים צריכים להסתגל אט אט לשגרה – למסגרות החינוכיות ולעבודה, כשבדרך חופשות נוספות שמפריעות את השגרה וכן, ימי זיכרון שהמפגש איתם הינו טעון ומטלטל רגשית. בשנה שעברה כתבתי פוסט על יום הזיכרון לשואה ולגבורה שכמובן רלוונטי גם השנה באשר להתייחסות הורים ומורים למועד זה. כמו כן, אני ממליצה על הפוסט שכתבה קלודי טל בנושא. בקבוצות דיון של מורים עולות שאלות רבות באשר להתייחסות לנושא, מאחר ואנו כאנשי חינוך מחויבים לעסוק בתכנים הקשורים ליום זה, חשוב לי לכתוב את דעתי האישית בנושא.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה מצוין בבתי הספר והגנים. בבית הספר מתקיים טקס אליו שותפים כל תלמידי בית הספר, גם הקטנטנים. כמורה לכיתות א'-ב' אני מתלבטת מדי שנה באשר לתכנים אליהם ארצה להתייחס. אני מתייחסת לנושא דרך שאלות הילדים (לצערי בגיל צעיר הם יודעים יותר מדי). אני עונה בצורה עניינית לשאלותיהם, 'עורכת סדר' בבלגן המושגים ומדגישה את ריחוק הזמן והמקום לשם יצירת תחושת מוגנות.
ביום זה, אני מקפידה לתת לילדים 'זמן גמיש' בכיתה בו הם מוזמנים לשחק, לצייר וליצור במטרה להביע את עצמם ותחושותיהם. כמו כן, אני נוהגת להקריא סיפורים המתחברים לנושא באופן עקיף, למשל הספר איתמר פוגש ארנב/ דוד גרוסמן. בעקבותיו, אנו עוסקים בנושא פחד בכלל ופחד על בסיס חוסר הכרות בפרט. חשוב להדגיש את שם המועד- יום הזיכרון לשואה ולגבורה ולהתמקד בגבורה, חשוב לאפשר לילדים לספר סיפורים מהבית ששמעו מהסבים ומהסבתות. כמו כן, אני מקפידה לשלוח מייל להורים המתאר מה היה בכיתה באותו היום על מנת לשתף אותם בנושאים שעלו בכיתה ביום זה.
לסיכום, אני חושבת שאין מנוס, כאנשי חינוך, לעסוק בנושא. חשוב לעסוק בו ברגישות, בחוכמה ולזכור שהילדים צעירים ורכים, יהיו להם שנים רבות ללמוד על יום הזיכרון לשואה ולגבורה כשיהיו קצת יותר גדולים. ביום כזה אנו צריכים להיות שם בשבילם, לחבק, להכיל וכן, לקיים שגרה רגילה עם התייחסות מתאימה לנושא.
שתהיה נחיתה רכה…
ליאת
ש.ב
אשמח לשמוע אלו מחשבות העלה בכם הפוסט, כיצד אתם חוזרים לשגרה וכן, כיצד אתם מתייחסים בבית או בכיתה לנושא יום הזיכרון לשואה ולגבורה
יפה אני לומדת גם איך מורים חושבים
Sent from my iPadוזה נחמד שאת משתפת אותנו בי
>