מסתבר שלכל שנה, יש גם סוף שנה ושנת הלימודים הזו כבר עוד רגע מגיעה לסיומה. השנה קשה לי במיוחד מאחר ואני נפרדת מהקטנטנים והאהובים שליוויתי בשנתיים האחרונות. מעבר לתהליך הפרידה שאנו עוברים בכיתה, היה לי חשוב להיפגש עם הילדים למפגש אינטימי יותר, על כן החלטתי להיפגש איתם בקבוצות קטנות לפעילות סוף שנה.
את היום הראשון של כיתה א' פתחתי בקריאת ספר ועל כן, גם את פעילות הסיום החלטתי לערוך סביב ספר.
לצורך המפגש בחרתי את אחד הספרים האהובים והמרגשים בעייני. ספר המבוסס על אגדת עם (אתם בטח מכירים גרסאות שונות שלו), זו הגרסה האהובה עלי – 'מרק אבנים' שכתב ואייר הסופר ג'ון ג' מות' העוסק בהארה, נתינה ופרידה.
בפעילות שאני עורכת עם הילדים אנו 'מעירים את הספר לחיים', (ותודה לליאת דיין המופלאה על שהכירה לי את הספר המרגש הזה והגתה את ניצני הפעילות עוד כשהיינו סטודנטיות בסמינר).
הסיפור מספר על שלושה נזירים המגיעים לכפר קטן שבו תושביו דואגים אך ורק לעצמם, הם אינם יוצרים קשר עם שכניהם או עם זרים. שלושת הנזירים מחליטים ללמד אותם מהו אושר באמצעות הכנת 'מרק אבנים'.
ילדה אמיצה אחת עוזרת לנזירים לחפש בחצר אבנים מתאימות לצורך המלאכה…
[גם הילדים – כמו בסיפור, יצאו לחצר לחפש אבנים, כתבו עליהם את שמות הנזירים והכניסו אותן לסיר].
בסיפור החל להתבשל לו מרק אבנים כאשר בזה אחר זה החלו לצאת אנשי הכפר מבתיהם והוסיפו מצרך נוסף למרק. "כשהאחד פתח את ליבו כדי לתת, הבא אחריו נתן אפילו יותר. וכשזה קרה, המרק נעשה עשיר יותר וריחו היה טוב יותר".
[אותו מרק התחיל 'להתבשל' ממש לנגד עינינו, כאשר הילדים הוסיפו את אותם המצרכים מהסיפור לסיר שלנו].
כשסיימנו לקרוא את הסיפור שאלתי את הילדים איך לדעתם הסיפור קשור אלינו.
"כי אני הבאתי לכיתה חנוכייה בחנוכה ואז שימחתי את כולם?" שאלה יהלי.
"כי תמיד כשאת מבקשת, אנחנו מביאים לכיתה דברים וככה לומדים יותר טוב?" שאלה רוני.
כן. "ואילו דברים לא פיזיים אתם מביאים לכיתה?" שאלתי. "האם אני יכולה להגיד שעומר מביא לכיתה פרגון? ושדותן מביא לכיתה צחוק ושמחה?".
"כן!" ענו הילדים. "את למשל מביאה הרבה שמחה ודברים טובים" אמרה נעמי.
שוחחנו על התכונות הנפלאות שזיהינו בכל אחד מהילדים, הם שהפכו את הכיתה שלנו למקום שנעים להיות בו. דיברנו על כך שלמרות שהשנה נגמרת כל אחד מאיתנו ממשיך הלאה עם החוזקות שבו. כמו גם הזיכרונות, החוויות והרגעים המיוחדים תהיה יהיו בלב שלנו.
אסיים בקטע מתוך הסיפור:
"בזכות מה שקיבלנו מכם תמיד יהיה לנו מכל טוב. למדתם אותנו שנתינה עושה אותנו עשירים יותר." "ומי חשב," אמרו הנזירים, "שלהיות מאושר זה פשוט. ממש כמו להכין מרק אבנים."
ליאת
ש.ב
אלו פעילויות אתם עורכים לסוף השנה בכיתה? בבית? כיצד אתם מסכמים את השנה שחלפה ומתכוננים לקראת השנה הבאה? נשמח לשמוע.
פעילות מקסימה, אפשר לשנות אותה במעט ולהעביר גם לגדולים יותר.
תודה!
שלום ליאת,
שמי גלית. אני מנהלת חינוכית של עמק ( תוכנית אחר הצהריים ללימודי עברית, מורשת וקהילה) בניו ג'רזי, ארה״ב.
כותבת לך רק כדי לאמר תודה. אני עוסקת בחינוך למעלה מ- 20 שנה. למדתי בסמינר הקיבוצים ( ממש מזמן(-:) למדתי בארץ בבית ספר קיבוצי ובבית ספר דמוקרטי ובתשע שני האחרונות מנהלת תוכניות בעברית לילדים ישראלים… עם הניסיון שלי, כל פוסט שלך מעורר השראה, הנאה ורצון לעבוד איתך(-:
את מיוחדת, מוכשרת, מעניינת, מלאה בדמיון, יצירתיות ועם המון אינטואיציה של חינוך.
מאחלת לך שתמשיכי לפרוח ולאפשר להרבה ילדים לזכות להתחנך בכיתות שלך.
תודה גדולה עבור השיתוף שלך! תענוג!
גלית
נ.ב מצרפת קישור לאתר של עמק ולדף בפייס שתוכלי להתרשם גם את מהעשייה שלנו(-:
http://www.jccotp.org/emek-2
Emek at the Kaplen JCC on the Palisades
Galit Goldberg
>
הי יפה אני אשתמש בזה גם בעבודה שלי עם זקנים ולא עם ילדים בי
Sent from my iPad
>
כאמא לאחת הילדות בכיתה אני רואה כל יום מחדש את הלמידה המעמיקה והמשמעותית שהילדים חווים בזכות ליאת. מרתק ומעורר השראה – אשרינו שזכינו בה אנו וילדינו. כמה חבל שהפרידה קרובה, אנחנו מאד נתגעגע…
מאוד יפה ,אחראי ומוסרי להתחלק בידע עם כמה שיותר אנשים ,להעביר את הכלים הנכונים הרלוונטים . אני לא אשת חינוך אבל מאוד מסקרן אותי לדעת ולהתעדכן בפוסטים חדשים ברמה הזאת .
לינא שלום,
אני ממש שמחה לשמוע שהבלוג מעניין אותך ושאת מעריכה את שיתוף הידע. אני מאמינה מאוד בשיתוף וזאת הדרך שלי לשתף בעשייה החינוכית שלי.
מזמינה אותך להרשם לבלוג ולקבל את הפוסטים הישר לתיבת הדו"אל שלך.
שבוע נפלא,
ליאת