גם מבוגרים טועים לפעמים

כבר יומיים שהוא מתנהג קצת אחרת. מתעצבן על חברים בקלות, לא משתתף במפגש ולא משתף פעולה. כבר שאלתי אותו כמה פעמים אם קרה משהו מיוחד שגורם לו לכעוס והוא ענה שלא. אז כשכולם יצאו להפסקה והוא התעכב, התיישבתי לידו {על מנת לשמור על פרטיותו נקרא לו יואב‎}

אני: "יואב, אתה ממש כועס, אני רואה בפנים שלך שאתה כועס".
יואב: "נכון".
אני: "אתה רוצה לשתף אותי למה אתה כועס?
יואב: "לא".
אני: "אני מאוד רוצה לעזור לך ואני יודעת שזה קשה להגיד מה מכעיס כשכועסים, כי לפעמים אנחנו לא יודעים את הסיבה בעצמנו, אבל אם תשתף אותי, אני חושבת שאני אוכל לעזור לך לכעוס פחות".
אין תגובה… אני מנסה שוב…
"מישהו מהחברים העליב אותך? עשה לך משהו?"
יואב: "לא"
אני: "לא הצלחת באיזו משימה? משהו שלא הצליח לך הרגיז אותך?"
יואב: "לא"
אני: "אני עשית משהו שהכעיס אותך או העליב אותך?"
יואב: "כן, אני נעלבתי ממך".
מרגישה כאילו מישהו נתן לי בוקס בבטן, מה אמרתי לילד המתוק והאהוב הזה שפגע בו?
אני: "אמרתי לך משהו שפגע בך?"
יואב: "כן. לפני כמה ימים היה רעש בכיתה וכל הקבוצה הפריעה אז את אמרת לי "יואב, תפסיק לדבר אתה מפריע לכיתה" אבל אני בכלל אמרתי לקבוצה להיות בשקט כי רציתי לעזור לך ובסוף כעסת עלי".
אני: "אני מצטערת שלא בררתי לפני שאמרתי לך שאתה מפריע ואני עוד יותר מצטערת שפגעתי בך, זו בטח לא הייתה הכוונה. כנראה שהיה כל כך הרבה רעש שכשראיתי שאתה מדבר פניתי אליך ולא לכל הקבוצה. אני ממש מודה לך שאמרת לי מה שקרה. גם אנחנו המבוגרים לפעמים טועים. אני ממש מתנצלת שנפגעת ממני. אתה סולח לי?"
יואב: "כן".
אני: "תודה שאתה כזה אמיץ ובוגר ומספר לי מה מפריע לך".
הוא מרים את הראש ומחייך אלי, אני נותנת לו חיבוק גדול והוא יוצא להפסקה.

כל היום לא עזבה אותי התחושה הזו- איך יכול להיות שאמרתי משהו שפגע באחד התלמידים שלי? האם קורה הרבה פעמים שאנחנו אומרים משהו שהשני חווה כעלבון ואנו לא מודעים לכך? וכמה אומץ דרוש להגיד למישהו קרוב אלינו שנפגענו ממנו. כיצד אדאג לא לפגוע? האם זה אפשרי? הכוח הוא להבין שטעיתי ולבקש סליחה. למדתי מהילד המדהים הזה שיעור לחיים, האומץ להגיד מה הוא מרגיש. למדתי להיות יותר במודעות ולהגיב אחרת כשיש סביבי רעש ובלאגן. להבא, אנסה לנסות נשימה עמוקה או לנסות להגיב בצורה יותר יצירתית.

גם מבוגרים טועים לפעמים.