בכל פעם שאני טסה לחו"ל אני משתדלת לבקר בבית ספר. למה? כי מרתק אותי לראות איך לומדים במקומות אחרים, הביקור מאפשר לי לקבל השראה ורעיונות שלא חשבתי עליהם.
בדרך כלל אני מגיעה לבקר בית ספר שאני מוצאת על הדרך, דופקת על הדלת ומבקשת להיכנס (ישראלית נו… ) ברב המקרים מכניסים אותי בשמחה :)בחופשה האחרונה שלנו, החלטתי להתכונן מראש. מאחר וטסנו לפורטוגל, שוטטתי באינטרנט בניסיון למצוא בית ספר מיוחד בליסבון. מצאתי בית ספר (בדיעבד גיליתי שהוא פרטי כמובן) ואחרי התכתבות באנגלית, פורטוגזית משובשת (דרך הגוגל טרנסלייט) ושוב באנגלית, קבעתי עם מריה, אחת ממנהלות בית הספר, להגיע לביקור.
כשהגעתי לבית הספר מריה חיכתה לי בכניסה עם חוברות על בית הספר שהכילו הסבר על תכניות הלימודים הייחודיות ורוח בית הספר, זו הייתה קבלת פנים חמה, נעימה ומזמינה. מסתבר שבבית הספר הזה, לומדים תלמידים מגיל 3-18 כך שהוא מורכב מגני ילדים, בית ספר יסודי, חטיבה ותיכון.
התחלנו את הביקור שלנו בגן הילדים כמובן. כיתת הגן היא מרחב לא גדול אבל מזמין, נעים, עם מחשבה מאחורי כל אחת מהפינות, בחירת הרהיטים ולוחות המציגים את תוצרי הילדים. מריה סיפרה לי שהדגשים המרכזיים שלהם בגן הם: שיח רגשי, שילוב אומנויות (אומנות פלסטית, דרמה, מוסיקה), חינוך גופני, מדעים (חקר וניסויים) וטבע (גינה חקלאית) שילוב נהדר! בכיתת הגן יש גננת, סייעת ולפחות שתי סטודנטיות מרחבי העולם שמגיעות להתנסות מעשית (הלוואי עלי!). יש להם גינה שבה הם מגדלים ירקות ודרכה הם לומדים על עונות השנה, אקולוגיה, בעלי חיים ועוד.
חדר האומנות נמצא בחלל נפרד, כשהדגש הינו העמקה בחומרים שונים והתנסות במגוון רחב ככל האפשר של חומרים. כשנכנסנו לחדר האומנות גיליתי חדר שיש בו שני שולחנות ארוכים, שאלתי "איפה הכיסאות?" מריה הסבירה לי שאין צורך בכיסאות. בשיעור הזה הילדים עובדים בעמידה מתוך מחשבה שבצורה זו, יש להם חופש לנוע וליצור ללא מגבלה של מרחב. האמת, חשבתי שזה גאוני ושבאמת לא צריך כיסאות בשיעור אומנות…
במרחבים בין כיתות הגן יש קיר מרקמים שמספק מגוון אפשרויות למגע והתנסות. ראיתי זוג ילדים משחקים בו, ילד אחד עצם את עיניו וניסה לנחש במה הוא נוגע, השני אישר או נתן רמזים.
התרשמתי מהמחשבה המעמיקה והרחבה של צוות בית הספר על הילדים, שבאו לידי ביטוי הן במרחב החינוכי הפיסי והן בתפיסה ובתכנית הלימודים. מה לקחתי מהביקור בגן הילדים? את הרעיון של השיח הרגשי שבא לידי ביטוי ב'פרצופים' המביעים רגשות שונים, אשר הולכים וגדלים במהלך השנה. כל בוקר הילדים שמים אטב ב'פרצוף' לסימון התחושה איתה הגיעו לגן. אני חושבת שזה כל כך הרשים אותי, מהסיבה ששמים דגש כל הזמן על תחושות הילדים, מתוך רצון להמליל אותם, זו יכולת שחשוב לפתח. היכולת שלי להגיד מה אני מרגיש, כיצד אני יכול לשפר את ההרגשה שלי, היכולת שלי לזהות את התחושות והרגשות של האחר ולהיות רגיש אליהם.
נהנתי מאוד מהביקור בגן הילדים וחיכיתי בצפייה לראות איך נראה בית הספר היסודי בכלל וכיתות א'-ב' בפרט, עליהם, בפוסט הבא…
שבת שלום
ליאת
ש.ב
________________________________________________________________________________________
גם אתם חולקים את איתי את אותו התחביב? ביקרתם בבתי ספר במדינות שונות? מזמינה אתכם לכתוב על כך פוסט אורח בבלוג. אם הרעיון מלהיב אתכם, שלחו לי מייל liatshmerling@gmail.com
היי ליאת! הגעתי לבלוג היפה שלך בעקבות לינק של זיוה מהבלוג "שמתי לב". שמחתי להציץ לעולמך ולהכיר את הבלוג המופלא הזה, ועוד אשוב לבקר 🙂
תודה ליאן, איזה כיף השהגעת! ותודה על זיוה על הקישור 🙂