לפני שבוע, סיפרתי לכם על הביקור בגן הילדים בפורטוגל. לאחר שעברנו בכל כיתות הגן, הלכנו לראות את בית הספר היסודי, בליבי קיוויתי לראות מרחב אלטרנטיבי עם למידה אחרת.
כשכנסנו לכיתה הראשונה, אני מודה שהתאכזבתי. זו הייתה כיתה רגילה למדי, אפילו צפופה אפשר לומר, למרות שלמדו בה רק 25 תלמידים. שולחנות מסודרים שורות שורות ומורה שאין לה יותר מדי מקום להסתובב בכיתה, שלא לדבר על פינת עבודה (גם אצלנו זה מאוד חסר). הקירות, כמו קירות הגן הציגו את תוצרי הילדים שכללו עבודות יצירה ותוצרי כתיבה שונים. כששאלתי את מריה איפה פינת המשחקים? הספרייה? היא אמרה שהמשחק מתרחש מחוץ לכיתה, כמו גם שיעורים רבים והספרייה היא בית ספרית.
אני נלחמת כל שנה על פינת המשחקים, התחפושות והספרייה בכיתה שלי, שיהיה מקום למשחק, ליצירה, מרחב אלטרנטיבי ללמידה ומעבר קל עד כמה שאפשר מהגן לבית הספר. ושם, נדמה לי שהמעבר מהגן לכיתה א' הוא לא פשוט, הסביבה ממש משתנה.
התלמידים בכל הכיתות בהן ביקרתי היו ממש שקטים, הם לא רצו במסדרון ולא קראו אחד לשני בקול. נדמה לי שכאן, מעמדה של המורה קצת אחר. עצם העובדה שהם פונים אליה בתואר כבוד "גברת" ושם משפחתה, כבר יוצר התייחסות אחרת.
על חוסר המקום למורה בכיתה מכפר חדר המורים, סלון קטן המשמש את המורות של הכיתות הנמוכות ובהחלט מרגיש כמו בית.
ומה בתכנית הלימודים? אומנות ומלאכה, מדעים, שפות, מתמטיקה, אקולוגיה וקיימות, פעילות התנדבותית, התרבות הפורטוגזית, יזמות ודגש גדול על יחסים בינאישיים.
אגב, יום הלימודים הוא בין השעות 8:30-14:15, תלמידים הזקוקים לתמיכה לימודית יכולים להישאר בבית הספר עד השעה 18:00!
אחרי שהסתובבנו בין חדר האומנות, חדר השחמט, היזמות ואולם הספורט, שאלתי את מריה, "מה המטרה שלכם בבית הספר?" היא השיבה "שהילדים שלומדים פה יהיו מאושרים ויאמינו שהם יכולים להיות כל מה שהם חולמים". התרגשתי כל כך מהתשובה שלה, זו התשובה הכי טובה בעייני שהיא יכלה לתת. כשמנהלת בית ספר אומרת שהמטרה שלהם היא שהתלמידים שלה יהיו מאושרים, יחלמו ויאמינו בעצמם, אין ספק שהיא תעשה הכל, כדי שהם אכן יהיו כאלה.
בסוף הביקור, נתתי למריה במתנה את הספר "ארץ יצורי הפרא" מאת מוריס סנדק, חשבתי שזה יכול להיות מרתק להשוות בין הגרסה הפורטוגזית שלו לתרגום בעברית. היא התרגשה מאוד מהמתנה והסתקרנה מאוד מהכתב וכיוון הקריאה כמובן.
ציפיתי מאוד לביקור בבית הספר, אחרי הביקור בגן הילדים הופתעתי שבית הספר לא מציע למידה חדשנית, אלטרנטיבית שרואה את הילד על כל היבטיו. מנגד, תכנית הלימודים מושתת על דמות המבוגר, האזרח שהם היו רוצים לראות – תורם לקהילה, שומר על הסביבה, יוזם, חוקר ויוצר.
בית ספר הוא מוסד שתפקידו בראש ובראשונה לכונן אדם – אדם שמכיר את עצמו, אוהב את האחר ואחרות. אני רוצה להאמין שלפחות מרבית בתי הספר בעולם (כולל בישראל) פועלים לפי מטרה זו. נהנתי מהביקור בבית הספר בליסבון, שמחתי על ההזדמנות לראות בית ספר במדינה אחרת ולדעת שגם שם, מבינים שחינוך, הוא העתיד של כולנו.
אולי בפעם הבאה שנטוס לחו"ל, אחפש בית ספר מעורר השראה ורק אחר כך אשקול את היעד
ליאת
ש.ב
שאלה למחשבה: מה הדבר הטוב ביותר שיש בבית הספר בו אתם מלמדים/ בו ילדיכם מתחנכים? ומה הייתם רוצים לשנות?
