לפני שאתם קוראים את הפוסט הבא, אני רוצה שתעצרו רגע ותשאלו את עצמכם את השאלה הבאה: מה לדעתכם הדבר שהכי מטריד ילדים בתחילת כיתה א'? עכשיו תמשיכו לקרוא.
אז יש הרבה דברים שמטרידים אותם: "האם המורה שלי תהיה נחמדה?", "האם יהיו לי חברים?", "מה אם אני לא אצליח ללמוד לקרוא?" ושאלת השאלות: "מה יקרה אם אני אטעה?". כל שנה יש לפחות ילד אחד ששואל אותי בפגישה האישית את השאלה "מה קורה אם טועים?". אני יודעת שהשאלה הזאת מעסיקה ילדים רבים. אפשר גם לראות בכיתה שיש ילדים שפוחדים לטעות וכתוצאה מכך הם נמנעים מדברים מסוימים או פורצים בבכי כשמשהו לא מסתדר להם. הפחד מכישלון הוא טבעי, כולנו מפחדים לטעות אבל גם יודעים שטעויות הן חלק בלתי נפרד מהלמידה שלנו ומחיינו ועל כן, חשוב שנדע לקבל את הטעויות שלנו בהבנה ובאהבה וללמוד מהן לפעם הבאה.
כדי לעזור לילדים להבין שטעויות הן חלק מחיינו והן הזדמנות ללמידה ולשיפור, בשבועות הראשונים לכיתה א' הקראתי לילדים את הספר הנפלא "תומס ואני". מסופר על יוני שעלה לכיתה א' ומרגיש שהוא לא טוב בשום דבר, רק בלטעות. אמו מספרת לו את סיפור חייו של תומס אדיסון שלא פחד להיכשל והיה לגדול הממציאים בהיסטוריה. סיפורו נותן מקום ולגיטימציה לפחד של הילדים מטעויות ומעניק את התחושה שהטעויות הן חלק מהדרך, חלק מלמידה ומי שטועה ומנסה שוב ושוב- בסוף מצליח ובגדול!
אחרי שסיימנו לקרוא את הסיפור על תומס אדיסון הכרתי לילדים גם את "גברת אופס".
הקרנתי על הלוח תמונה שלה וסיפרתי להם אודותיה… "גברת אופס" היא חברה מאוד טובה שלי, גם היא מורה כמוני. אני קוראת לה כך כיוון שזה שם החיבה שנתן לה בעלה, אתם יודעים למה? כי היא כל הזמן אומרת "אופס". סיפרתי להם על היום שלה במהלכו היא עושה טעויות לעיתים מצחיקות, לעיתים קצת פחות, לעיתים הטעויות נגרמות מחוסר תשומת לב, לעיתים בלי סיבה נראית לעין, לרב כחלק מתהליך למידה של משהו חדש. בקיצור, יש לה הרבה "אופסים" ביום.
הילדים ישבו מרותקים והקשיבו לסיפור, בסופו גיליתי להם ש"גברת אופס" היא בעצם אני! כמה פיות נפערו, חלק מהילדים פרצו בצחוק גדול וחלקם התחילו להגיד "אהה, אני זוכר שהתבלבלת כש…"
אמרתי להם "אתם רואים, גם אני עושה טעויות מדי יום, אף אחד לא מושלם וגם כשאני בתור מורה טועה זה לא אומר שאני מורה גרועה (לפחות ככה אני מקווה 🙂 ) זה רק אומר שאני בדיוק כמו כולם, אנושית. שאני עושה כמיטב יכולתי ואם אני טועה אני מתקנת, לומדת מהטעות שלי לפעם הבאה ואולי, אני אטעה שוב באותו הדבר ואז אני שוב אלמד מהטעות שלי ואפעל בדרך אחרת".
כמורה, אני גם לומדת דרך הטעויות של תלמידיי, כי אם הסברתי משהו וילד טעה, מהטעות שלו אני לומדת מה אני צריכה לשנות בהסבר שלי כדי שהוא יבין טוב יותר…
הילדים שיתפו בדברים שפעם לא הצליחו להם והיום הם טובים בהם כיוון שהתמידו ולא ויתרו. בעקבות כך כל אחד צייר ציור המדגים זאת.
בכיתה שלנו מותר לטעות, צריך לטעות, מטעויות אנחנו לומדים, זה המסר שהיה חשוב לי להעביר לתלמידיי. נטעה, נלמד, נשתפר, נשכיל, נהיה יצירתיים יותר ונמצא דרכים חדשות לפתור בעיות. כדאי שגם אנו כמבוגרים נשתף את הילדים בטעויות שאנו עושים – על חלקן לצחוק, בעקבות חלקן לשתף מה למדנו לפעם הבאה, מה עשינו כשטעינו ולטעת בהם ביטחון שמותר לטעות, שאם אתה טועה זה סימן שאתה מנסה, מתנסה, רוצה, חולם, שואף ויוצר.
למצגת בנושא כישלונות מפורסמים שהכינה רוני תלמידה שלי, לחצו כאן. הילדים נהנו לנחש מיהו המפורסם המדובר…
"ההצלחה היא היכולת לעבור מכישלון אחד למשנהו מבלי לאבד את ההתלהבות."
וינסטון צ'רצ'יל
בדיוק בזמן, כשאני חושבת איך לאפשר לילד שלי להעיז יותר.
רעיונות מצויינים ואני הולכת לעשות לו את אותו דבר בשבוע הקרוב.
תודה!
בשמחה! אשמח לשמוע איך היה 🙂
ליאת המקסימה, שוב כרגיל נהנתי לקרוא את שכתבת. הרעיון יפה ואאמץ אותו ברשותך לו גם בשעה אחת שאני מלמדת בכתה א' . אצלי בכתה מותר לטעות, ויש פינת הטעויות בה מונחים דפי עבודה עם טעויות ועל התלמידים לגלות אותן…לאחר מכן אנו עורכים דיון שבו הם מסבירים ל"תלמיד" שטעה בדפי העבודה(גב' אופס) מדוע טעה ואיך לתקן. הדיון שווה ומומלץ. אוהבת את הרעיונות שלך .
ג'ולי, איזה רעיון מדליק – למצוא את הטעות, מאמצת לכיתתי.
את פשוט ממשיכה להדהים כל פעם מחדש.
רעיון מעולה!! איזה כיף לילדים האלה
תודה רבה!
נהדר ממש. מעסיק מאוד את הילד הגדול שלי, ואותי כמובן, איך להתמודד עם ציור "מכוער", עם אות שלא יצא בדיוק "כמו שצריך". אהבתי את הרעיונות שלך. אולי גברת אופס תבקר גם אצלנו…
היי נעמה, אני ממש שמחה לשמוע שהרעיון מצא חן בעינייך. אשמח מאוד לבוא לבקר!
ליאת, איזה פוסט מקסים. כל-כך חשוב לדבר על טעויות ולאפשר את המרחב לטעות. ממש מבורכת העבודה שאת עושה איתם בנושא הזה.