ביום חמישי היה אמור להתקיים הטיול השנתי שלנו לנאות קדומים. כבר שבועיים שהילדים מדברים בהתרגשות על הטיול, מתכננים ליד מי ישבו באוטובוס, איזה חטיף יביאו ומי תהיה המדריכה. אז הגשם הגיע ואיתו, דחיית הטיול. מה נעשה? ישבנו וחשבנו, 3 מחנכות כיתה א' שלא רוצות לאכזב 102 ילדים קטנים שממש רוצים לצאת לטיול שנתי. לא יוצאים לטיול? נביא את הטיול אלינו! תכננו שביום הטיול נעשה "יום קמפינג" או בשמו העברי "יום מחנה" ונביא את הטיול השנתי לכיתה, או לפחות את החוויה המהנה שהוא מייצר.
מה צריך לפני שיוצאים לטיול? רשימת ציוד! ערכנו דיון בכיתה מה צריך בשביל "מחנה" בכיתה וזאת רשימת הציוד שהילדים בחרו:
בבוקר יום חמישי הם הגיעו, זכרו שצריך להשאיר את הנעליים (בצורה מסודרת) מחוץ לכיתה והכריזו כבר בשמונה בבוקר ש"אנחנו לא יוצאים להפסקה היום…"
דיברנו קצת על כללי המחנה שלנו ויצאנו לדרך…
התחלנו ב"לקנות" ו"למכור" מוצרים ב"גזלן" של המחנה. יום קודם לכן, כל ילד הכין לעצמו ארנק מעוצב ומטבעות כסף וכך הם עברו בין ה"גזלנים" השונים וקנו ממתקים. הם תרגלו חיבור, חיסור והחזרת עודף ואני, הרגשתי קצת מיותרת…
כמובן שכמו במחנה אמיתי, גם אצלנו ככל שעברו השעות התחיל להחשיך… (בכל זאת הייתה סופה בחוץ). הילדים קראו בעזרת פנס, "ציירו בכוכבים" – ציור בעזרת מקלוני אוזניים וגואש לבן שהתגלו כדרך מופלאה לתרגל ריכוז ולייצר רוגע. אחר כך, בתוך האוהל סופרו צ'יזבטים, שיחקנו טלפון שבור ו"זרם" וקראנו סיפור כיתתי "לפני השינה".
רגע לפני שהלכנו הביתה ערכנו בדיקה – איזה ציוד יש לנו במחנה? ותרגלנו חיבור, יצירה וקריאת דיאגרמה (לא, לא לימדתי אותם את זה לפני, הם פשוט הסתדרו).
סיימתי את היום עייפה אך מרוצה ועם 3 תובנות משמעותיות:
1. תמיד תחשבי יצירתי. הטיול השנתי התבטל, יכולתי לקבל את זה ולעבור לסדר היום אבל החלטתי לעשות מעשה ולחפש אלטרנטיבה ראויה, יצירתית וחווייתית עבור תלמידיי.
תכננתם משהו והוא לא יצא לפועל? נסו להפיק מהמצב את המיטב ולחשוב על חלופה ראויה או טובה יותר.
2. תכיני את הילדים מראש. הכנתי את הילדים לקראת יום המחרת – הם הכינו רשימת ציוד בידיעה פחות או יותר איך יראה היום וארגנו את הציוד בבית. בכיתה, דיברנו על כללים של יום שכזה כי הוא קצת שונה מיום רגיל, מהן הציפיות שלי מהם ואפילו, איפה הם שמים את הנעליים בבוקר ומניחים את התיקים.
כשאתם הולכים למקום חדש, חשוב לעשות הכנה לילדים- איך הוא יראה, מי יהיה שם, מהם הכללים של המקום הזה.
אתם לקראת שינוי בבית? דברו על כך עם ילדיכם. הכנה מראש מונעת אי ודאות, לחץ וחרדה ויוצרת ציפייה יותר ברורה ופחות מאיימת.
3. תזכרי תמיד לראות את חצי הכוס המלאה. היה לי יום מתיש, אני לא אשקר לכם. הילדים נהנו מאוד אבל אני, התעייפתי מ"לאסוף" אותם בין הפעילויות ולנסות ליצור שיחה כשיש לי כיתה מלאה בשמיכות, ילדים יחפים, פנסים וממתקים. כשהרגשתי שיש יותר מדי בלאגן ורעש, לקחתי נשימה עמוקה והסתכלתי סביבי. ראיתי חבורת ילדים מאושרים, פעילים שלא חווים בשום צורה את הקושי שלי כרגע והבנתי שהתחושה היא רק שלי. שאני צריכה לראות את הדברים הטובים – הם מסתדרים, משתפים פעולה, ונהנים, זה הזמן לראות את חצי הכוס המלאה…
בטוחה שגם לכם יש ימים כאלה, שפתאום הכל נראה שחור. אתם עייפים, מתוסכלים ואין לכם כוח לכלום. ברגע הזה, קחו נשימה וחפשו את נקודות האור ביום הזה, תמיד אפשר למצוא אותן ולהפוך את הנקודות הקטנות לקרן אור אחת גדולה.
אז לטיול / מחנה יצאנו ונקווה שגם לטיול האמיתי, נצא בקרוב.
שבוע טוב
ליאת
ש.ב
נשמח שתשתפו כיצד גם אתם הפכתם את הלימון ללימונדה… בכל זמן ובכל נושא.
כל כך חשוב שישארו ילדים וילמדו לפתח יצירתיות דרך המבוגרים שסובבים אותם. הילדה חזרה קורנת הביתה, הרגיש שהיה לה יום מאד מוצלח. תודה.
לימונים אני הופכת ללימונצ'לו, בכל אספקט בחיים 🙂 תמיד להסתכל על התמונה הגדולה, תמיד להודות ולחבק את הבחירות שלקחת בחיים.
תודה עדי, אני כל כך שמחה לדעת שגם אתם הרגשתם שהיה לה יום מוצלח.
אהבתי את המשפט "תמיד להודות ולחבק את הבחירות שלקחת בחיים", מאמצת!
אני פשוט מוקסמת מהרעיונןת שלך והיצירתיות
אני מאמינה ובטוחה שכל תלמיד יצא מיום שכזה עם תרמיל של חוויות
ששווה אלפי מונים משיעור בכיתה
זכו התלמידים במורה שכמוך
תודה דינה! אני מקווה שהחוויה תישאר איתם לעוד הרבה זמן.
אהבתי במיוחד את סעיף 3 שבו כתבת על הפער בין הרגשת הילדים להרגשה שלך. אני מארגנת מדי פעם פעילויות לילדים ב״אחו הפורח״ שלנו (ourwildflowers.wordpress.com). אין לי ניסיון בזה, זה לא המקצוע שלי, ואני נוטה לראות את הבלגן ואת הדברים שלא התנהלו כמו שתכננתי – את הילדה שמאוכזבת שלא הספיקה לשתול, את הילד שלא נתנו לו לחפור עם את החפירה… ותמיד אומרים לי חברי לפרויקט – אבל תסתכלי כמה הילדים מאושרים! אולי בזכותך הפנמתי את זה עכשיו עוד קצת. נראה בפעילות הבאה…
תמיד יש פער בין הציפייה שלנו למה שמתרחש בפועל, זאת עבודה לא פשוט להסתכל על מה שיש ולא על מה שאין, אבל ככל שמתאמנים בזה יותר זה הפוך להיות קל יותר.
אני מתאמנת בזה כל הזמן… 🙂
תודה ששיתפת, מקווה לבוא לבקר ב"אחו הפורח" בקרוב!
ליאת, את מורה נדירה, כל פעם את מצליחה להפתיע אותנו מחדש עם הרעיונות שלך, כל הכבוד!! ממש לא מובן מאיליו ההשקעה בתכנון ותפעול של יום כזה! טליה חזרה עם מלא חוויות 🙂
תודה רבה
תודה נועה, אני ממש שמחה לשמוע שהיא חזרה עם הרבה חוויות. האמת שביום הזה היא ממש פרחה 🙂
ליאת את פשוט השראה. אני לא מפסיקה ללמוד ממך ומהבלוג המדהים שלך. המילים שכתבת על חצי הכוס המלאה תפסו אותי בדיוק ברגע שהכי הייתי זקוקה להן. תודה!
יוכי יקרה, אני ממש שמחה לשמוע שאת לוקחת דברים מהבלוג ושהמילים היו שם בדיוק כשהיית זקוקה להן.
התובנה השלישית היא החשובה בעיניי.
לשחרר זה כל כך חשוב. ברור שצריך לדעת מתי ואיך אבל הרגע הזה שבו לקחת נשימה נוספת אני בטוח שהרגיע אותך ונתן לתלמידים מרחב פעולה אמיתי.
אני בטוח שהיה תלמיד שהביט בך ברגע הזה והבין שאת באמת מאמינה בהם וסומכת עליהם.
אלופה, רק תמשיכי
תודה שידוס. אני קוראת את התגובה שלך עם דמעות, הצלחת להנכיח עוד יותר את החוויה שחוויתי. תודה!
איזה פוסט נהדר! דוגמה מושלמת ללימונים שהפכו ללימונדה. אני בטוחה במיליון אחוז שהחוויה הזאת, של מחנה בכיתה, נחרטה עמוק בנפש ובזיכרון שלהם. בבית הספר של הבן שלי יש מסורת נהדרת בכל פסח – שבוע "מחנה" של כל החטיבה הצעירה, בחורשת האקליפטוס שבשטח בית הספר. שבוע שלם של למידה ופעילויות שונות תחת אוהלים עשויים מסדינים ישנים (בלי לינה, בשעות בית הספר פשוט במקום הלימודים הרגילים). זה שבוע נפלא. מחנה זה המצאה אינסופית!
המחנה בבית הספר של עומר נשמע מופלא! הייתי שמחה לבוא ולקבל השראה מהעשייה הבית ספרית. מקווה שתכתבי על זה פוסט 🙂
איזה יום לימודים מושלם עשית להם!
גם הטיול של הבת שלי וכיתתה לנאות קדומים בוטל באותו השבוע ואני ראיתי אצלה את האכזבה,אבל עם מחנה בכיתה אין סיכוי להתאכזב! להיפך, יתכן שזה אפילו יותר מגניב מהטיול עצמו (;
אני מנסה כאמא להיות יצירתית, ואת יכולה להציץ בבלוג שלי ״אומנות השגרה״, ובאמת המאמץ הנוסף כדי להפוך אכזבה ליתרון, לתת את האקסטרא כדי למצות את החוויה- זה די סוחט! אישית מאד מזדהה עם המותשות שחשת כשכולם נהנים, כי זה קורה לי גם. משערת שזה קשור לפרפקציוניזם, רמת ציפיות גבוהה וכדומה (;
אבל זה כנראה מחיר שיש לשלם כדי לעשות דברים עם משמעות ולא להסתפק בבינוני.
תמשיכי. תנוחי ותמשיכי. זה בעל ערך עצום לתלמידיך לגדול ולהתחנך בצורה כזו.
בהערצה
דורין