היום ציינו ברחבי הארץ את יום המורה או כפי שאני קוראת לו יום המוֹרָה. כבר אתמול, אביב, תלמידתי המתוקה, אספה באחריות רבה ברכות מהילדים וכשהסתיים היום, רגע לפני שהלכה הביתה, היא ניגשה אלי כשכל הברכות בידה ושאלה "זה להיום או למחר?". אמרתי לה שזה למחר ושאני מבטיחה להיות מופתעת, היא השיבה בחיוך, הכניסה בזהירות את כל הברכות לתיק והלכה לדרכה.
הבוקר היא הגישה לי את המעטפה השמנמנה, מלאה בברכות גדושות באהבה, ילדות, שמחה ומתיקות. אין דבר יותר מתגמל מחיוך מלא בהוקרת תודה, ממילה טובה של ילד והידיעה שבישיבה משותפת עם אחד מהוריו הוא הצליח להעלות על הכתב תחושות שיזכרו אצלו ואצלי לעוד שנים רבות.
אז כמיטב המסורת (שהתחלתי בשנה שעברה 🙂 ) הפוסט הזה מוקדש למחנכות שהשאירו בי חותם…
תודה לאהובה הגננת שאחרי כל כך הרבה שנים חזרה אלי דרך הבלוג ונזכרתי שבזכותה, אני כל כך אוהבת לשיר.
תודה לאירית כהן המחנכת שלי בכיתה ב'-ג' שבתקופה קשה אימצה אותי והייתה בשבילי הרבה יותר ממורה בבית הספר. המחשבה עליה גורמת לי לבכות מהתרגשות.
תודה למחנכת שלי בכיתה ז'-ח' עדה נוימן, מחנכת מה'דור הישן' שלימדה אותי לשאוף הכי רחוק שרק אפשר. ההורים לא כל כך אהבו את הגישה הקשוחה שלה אבל במבט לאחור, אני יכולה להודות על הקשיחות שהייתה עטופה בהמון אהבה, יצירתיות ורצון טוב.
תודה למחנכת שלי בכיתה י"ב רחל רקובסקי על אישיות קורנת, מכילה ושלווה.
תודה לרכזת השכבה שלי בתיכון, פנינה נצר על תשומת לב אישית בשכבה של 500 תלמידים.
תודה למדריכות הפדגוגיות שלי מסמינר הקיבוצים, סמדר מור ועפרה בכר על הדחיפה קדימה, הפרגון והיכולת לזהות בי דברים טרם יכולתי לראותם בעצמי.
תודה למרצה שלי למתמטיקה קירה פטריק שלימדה אותי לאהוב מתמטיקה והחזירה לי את האמונה בעצמי בתחום הזה. מסתבר שהמורה בכיתה ב' טעתה – יש לי חשיבה מתמטית מצוינת.
תודה למורות שלי ליוגה ניבי, אירית, רויטל ואוריין שלכל אחת מהן יש מקום ענקי בלב שלי.
תודה לאמא שלי שהיא המורה שלי לחיים.
תודה לתלמידים שלי בעבר ובהווה שמאפשרים לי להיות דמות משמעותית בחייהם ובזכותם, ללמוד מדי יום עוד דבר על העולם ולשאוף להיות הגרסה הכי טובה של עצמי.
תודה ענקית גם לכם שאתם קוראים אותי בהתמדה, בזכותכם זה פוסט מספר 100 שכתבתי!
מי ייתן ונזכה תמיד לזהות ולהודות לאנשים המשמעותיים בחיינו.
ליאת
אלו מורים משמעותיים זכורים מחייכם? למי הייתם רוצים להגיד תודה? נשמח שתשתפו.
ליאת היקרה, זו שמוקירה….
זאת השנה השלישית ברציפות שכאמא – אני מודה לך.
אני מודה לך:
על חזון החינוכי שאת נושאת
על היכולת להגשימו בכל שנה מחדש
על הכוח לעמוד מול הרוח ולדבוק באמונתך
על היכולות שלך לראות כל ילד וילד
על הרגישות והאהבה שאת מעניקה
על כך שאת זו את
על כך שזכינו להפקיד בידייך את שני ילדינו…
חג חנוכה שמח ומואר!
באהבה, מיכל
מיכל היקרה, כמו תמיד, את משאירה אותי חסרה מילים ועם עיניים דומעות. איזו זכות להיות מורה לילדייך המופלאים ולדעת שבחברת ההורים יש מי שתמיד מפרגנת, תומכת ויודעת להודות.
תודה לך ליאת יקרה על השיתוף,
תודה על האהבה הגדולה בכתיבה וגם בדברים הנמצאים באהבה בין השורות,
תודה על בלוג מעניין, מהנה ומשאיר מקום לשאלות, מחשבות וצפייה לכתיבה הבאה שלך,
לא מכירה את כל המורים והאנשים שפרגנת להם אך מזדהה איתך ונהנית מהתודה הכנה שלך.
אוהבת ונהנית כתמיד,
ניצה.
תודה גם לך שאת מתמידה לקרוא ולהגיב, שמחה על ההיכרות איתך ומחכה להפגש שוב ולקבל עוד מנה מהאנרגיה והאור הגדול שלך.
איזה פוסט מרגש. זכית כל כך הרבה פעמים – גם בילדים ובהורים שמוקירים תודה ואהבה, וגם בשפע של מורות לחיים שהיו קרן אור ויד תומכת ברגעים שונים בחיים שלך. ופוסט מאה! – כבוד. רעיון נפלא לציין את הפוסט המאה בהוקרת תודה שכזו. לי עלה מיד לראש המורה שלי לאיור בבצלאל, איציק רנרט, שראה בעבודות שלי דברים שהמון מורים לרישום וציור לפניו לא ראו, ופקד עלי "לפטר את השוטר שיושב לי בראש". זה עזר!
תודה נעמה היקרה. אהבתי את האמירה "לפטר את השוטר שיושב לי בראש", אני בהחלט יכול להבין איך האמירה הזאת עזרה לך ואני חושבת שאאמץ לי אותה לכמה תחומים בחיים.
זה באמת מדהים עד כמה מורה טוב הוא משמעותי. הם קופצים לי לראש כמו אבני חן מנצנצות – המורים הטובים במיוחד שלי ושל ילדי.
הם לא אחידים במעלותיהם . יש את אלה שעוצמתם באה מהאהבה שלהם למקצוע שלימדו והיכולת להעביר את ההתלהבות הזו (ללשון/דקדוקן!) ויש הבולטים באהבה שלהם, ההכלה, הראייה של כל ילד.
ואפילו אין צורך שכל המעלות יתגשמו במורה אחד, אם כי זה נפלא כשזה קורה.
ומה שעצוב לי זה שזה מרגש אותי עד דמעות להיזכר בהם, דווקא מפני שהיו יוצאי דופן (במקום להיות הרוב).
אין לי ספק שילדי הכיתה שלך יזכרו אותך לעולמים, כמו שאני זוכרת את כף ידה של המורה רחל, הפייה רבת הקסם שלימדה אותי בכיתה ג והיינו פוגשים אותה בדרך לכיתה ומחזיקים בידיה משני הצדדים.
מירי היקרה, כמה מרגשים הדברים שכתבת. את כל כך צודקת שאין צורך והאמת שגם אין אפשרות שכל המעלות יתגשמו במורה אחד, אני מקווה שכל אחד אכן יכול להיזכר בכמה מורים שהיו עבורו כאבני חן מנצנצות ואמן שיהיו כמה שיותר שכאלה. התיאור שלך את המורה רחל פשוט נפלא, איזו זכות להיזכר בצורה שכזאת.
לא זוכרת את כל שמות מורי אך מורה אחת אני זוכרת לטובה דורית שומרון המורה לחינוך גופני שבזכותה החלטתי ללמוד חינוך גופני ועד היום אני עוסקת בהוראה (לא חינוך גופני לצערי אלא הוראת עברית ויהדות)
לעומת מחנך בכתות ו-ח שזכור לי לרעה( לא אזכיר את שמו )אחרי מה שעברתי בשנים שהוא חינך נדרתי נדר שכשאהיה מורה לא אפלה בין תלמידי ״בזכותו״ למדתי להיות מורה אנושית עד עצם היום הזה
תודה להורי למשפחתי וכמובן לחברי מכל השנים שלמדתי מהם כמעט את כל מה שאני יודעת היום
חג אורים שמח ושנה אזרחית טובה
יישר כח להמשך כתיבה נהנית מכל הכתוב
מירי