אחד הספרים שאמי נהגה להקריא לי בילדותי היה "ציפור הנפש", שכתבה מיכל סנונית וציירה נעמה גולומב. אני ממש זוכרת אותה מקריאה לי אותו שוב ושוב כשאני גומעת את המילים בשקיקה, מחפשת את "ציפור הנפש" שלי ומזדהה במיוחד עם הקטע שבו מסופר שהציפור לא תמיד ממושמעת ולפעמים כשאני רוצה להיות בשקט הציפור פותחת אצלי את מגרת הדיבור ואני מדברת מבלי לרצות… (בכל זאת כל שנה בתעודה כתבו עלי "פטפטנית").
מאחר והספר הזה נפלא בעיניי וגם כיוון שחשבתי שחשוב שהילדים יכירו אותו כי הוא יכול לסייע להם להבין את שמתחולל בתוכם, הבאתי אותו לכיתה. הילדים הקשיבו לסיפור בהתעניינות רבה, אני חייבת להודות שמזה הרבה זמן הרגשתי שהם ממש מרותקים למילים ולציורים. כשסיימתי הם שאלו המון שאלות כמו "הציפור הזאת באמת בגוף?" ו"יש אדם שאין לו את ציפור הנפש?" ו"את יודעת שגם אצלי הציפור לפעמים פותחת את מגירת הדיבור למרות שזה לא מה שאני רוצה?".
העתקתי להם דף מתוך הספר וביקשתי מכל אחד לכתוב ולצייר מתי "ציפור הנפש" שלהם פותחת מגירות לא נעימות, ומתי היא פותחת במגירות שעושות טוב.
תוך כדי העבודה, הסתובבתי ביניהם, היו ילדים שמיד ידעו מה לכתוב והיו כאלה שנגשו אלי ושאלו "אבל מה לכתוב?" אז שאלתי בחזרה "איזה דברים נעימים לך?" התשובה הראשונה הייתה "אני לא יודע". לא ויתרתי, "תחשוב טוב, איזה דברים משמחים אותך? מה עושה לך תחושה נעימה בלב?" היו ילדים שלאט לאט התחילו להגיד ולכתוב והיו כאלה שהמשימה הייתה להם ממש קשה. חשבתי, כמה חשוב לדבר עם הילדים, פשוט לדבר איתם, כל הזמן – בבית הספר, בבית, כמה אנחנו שוכחים לדבר איתם על תחושות, רגשות, מחשבות, כמה היומיום המשפחתי גדוש ועמוס במשימות ודברים שלפעמיים שוכחים את הדבר הכי חשוב – באמת לדבר עם הילדים.
אחרי שכולם סיימו לצייר ולכתוב אודות "ציפור הנפש" שלהם, הם תלו את העבודות ברחבי הכיתה. עברנו עבודה עבודה והילדים אמרו דבר אחד או שניים שגורם ל"ציפור הנפש" שלהם לפתוח מגירות לא נעימות ודבר או שניים שגורם לציפור לפתוח מגירות נעימות.
הסבב היה אולי החלק הכי חשוב כיוון שזה חידד לנו ככיתה איך עלינו להתנהג אחד כלפי השני ומאילו התנהגויות להימנע כי הן לא נעימות.
אני בטוחה שנקרא בספר הזה שוב ושוב, כך הילדים יוכלו לאט לאט לזהות טוב יותר את "ציפור הנפש" שלהם ולדעת להגיד מה גורם להם לתחושות נעימות ומה לא.
שבוע הספר העברי יתקיים השנה בין ה-7-17 ליוני. אם עדיין אין לכם את הספר "ציפור הנפש" זה הזמן לקנות אותו! הרגע הזה שבו הורה יושב עם הילד שלו ומקריא לו סיפור הוא רגע שלא יסולא בפז! הספר הזה באופן ספציפי יאפשר לילד שלכם להקשיב ללב שלו ולכם, ללמוד עליו עוד כמה דברים שלא ידעתם.
נכד: ספר?
סבא: אכן כך. כשאני הייתי בגילך, הטלוויזיה נקראה 'ספרים'.
(מתוך הסרט "הנסיכה הקסומה")
מקסים!! תודה רבה!
זה באמת ספר מפתח על רגשות. אני זוכרת שאהבתי במיוחד את האיורים של המגירות. וגם בסוף שנה הספר הזה היה הבסיס להצגת סוף שנה של חברת הילדים ועד היום כשאני קוראת בו אני מזמזת אותו בראש.