כשהייתי ילדה חיכיתי לחופש הגדול – כל היום היינו בחוץ, עם חברים, משחקים, יוצרים וממציאים עולמות… אחד הדברים שעשינו כל חופש היה לפתוח "עסק" – האחים שלי, הילדים של השכנים ואני היינו מכינים צמידים מחוטים, דוכן לימונדה, כדורי שוקולד, יוצרים בעצמנו דפי צביעה ויוצאים מחוץ לבית למכור את מרכולתנו… הייתי אז בת 6, הבת הגדולה של השכנים הייתה בת 9 ועד היום אני זוכרת את ההתרגשות שאחזה בי כל פעם מחדש בבחירת ה"חנות" שלנו – בחלוקת התפקידים, בהכנה לקראת המכירה ובמעמד עצמו בו עמדנו מחוץ לבית, שיווקנו ומכרנו את תוצרינו (ואחר כך הלכו עם הכסף לקנות לעצמנו פרוזן יוגורט בדוכן השכונתי 🙂 ).
כל שנה השתדרגנו ושכשהייתי בכיתה ה' כבר עשינו קייטנה בתשלום לילדי הגן (האחים שלנו והחברים שלהם) – כל יום היה סביב נושא מסוים, הכנו להם כריכים ואפילו פעילויות מים…
פעם ההורים לא דאגו שנהיה עסוקים… הם נתנו לנו להעסיק את עצמנו. היום התחושה היא שההורים צריכים לדאוג שלילדים תהיה כל הזמן תעסוקה – קייטנות, מפגשים עם חברים, סבאסבתא, פעילויות,הצגות ומה לא… בעצם לפעמים אנחנו שוכחים שהדבר שהם הכי זקוקים לו הוא זמן פנוי. זמן לבחור מה הם רוצים לעשות, ליצור, ללמוד, זמן להשתעמם – כן, פשוט להשתעמם. מצבים של שעמום, עמימות וחוסר ידיעה הם חלק מהיומיום שלנו ובסופו של דבר הם אלו שמצמיחים את הרעיונות הכי טובים ויצירתיים שלנו.
בעולם הדינמי של היום אנשים צריכים להמציא את עצמם כל הזמן מחדש ולילדים – יש את זה Built-In בתוך המערכת שלהם. אם אנחנו רוצים לגדל ילד יצירתי, יוזם, עם יכולת תכנון, אמונה ביכולותיו ושלא מפחד להעז, לנסות ,להכשל ולנסות שוב, אנחנו צריכים לספק לו את הסביבה המתאימה – סביבה שבה הוא חופשי לתת דרור לרעיונות הנפלאים שבראש היצירתי שלו.
ועכשיו לחלק הפרקטי: איך עושים את זה? בבסיס לא מעסיקים אותם כל הזמן… לא עושים תכניות לכל רגע נתון אלא נותנים להם זמן להעסיק את עצמם. מקסימום הם יבהו קצת בחלל ואחרי כמה זמן הם כבר יחליטו לעשות משהו ביוזמתם. אם הם ממש מתקשים בלמצוא תעסוקה (אז טוב שנתתם להם להתחיל להשתעמם כבר בגיל צעיר…) אתם יכולים לשתף אותם בחוויות שלכם מהחופש הגדול בתור ילדים – במה שיחקתם, מה עשיתם (אפשר גם להמציא) ולאט לאט הם יקבלו רעיונות. אפשר לספר על החברה שלכם מעיר אחרת שהילדים שלה מאוד אוהבים ליצור צמידים מחוטים אז הם יצרו צמידים ומכרו לילדי השכונה, או על חברה אחרת מהעבודה שהבת שלה למדה איך ליצור חיות מאוריגמי בזכות סרטון ממש מוצלח ב-YouTube (כי גם את המסכים אפשר "לנצל" לטובת העניין…).
אפשר ליצור "קופסת שעמום" בבית בה כל אחד כותב 10 רעיונות לדברים שאפשר לעשות כשמשעמם (דברים שקשורים בעשייה פיזית ולא צפייה בטלוויזיה או משחק במחשב) ואז להתחיל משם…
חשוב שאתם לא תבהלו מכך שאין לכם תכניות לילדים ותסמכו עליהם שהם יכולים, מסוגלים ואפילו רוצים זמן לעצמם. אצלנו בבית הספר ישנה שגרה בשכבת א'-ב' שבה מדי חודש, הילדים מפעילים "דוכן" בתחום העניין שלהם. הם מתחלקים לקבוצות, בוחרים הפעלה ויוצרים מעין חנות קטנה (שההפעלה בה לא עולה כסף אלא מי שמשתתף בפעילות לפעמים מקבל פרס מעשה ידו של המפעיל). הילדים מחכים כל חודש לפעילות ויש כאלה שאף מרחיבים אותה לשעות אחר הצהריים – הם מפעילים את האחים שלהם, יוצרים "דוכנים" בגינה השכונתית ומפעילים את ילדי השכונה ואפילו יש הורים שכל כך התלהבו שבהשראת הפעילות הכינו יחד עם ילדיהם יום הולדת DIY בה הם יצרו בעצמם משחקים והפעלות לילדי הכיתה.
החופש הגדול כבר חצי מאחורינו, בזמן שנותר, אל תתכננו כל רגע עבור ילדיכם, תנו להם זמן לעצמם (ואז יהיה לכם גם יותר זמן לעצמכם) הם עוד יפתיעו את עצמם וגם אתכם…
ש.ב
מה חשבתם על הפוסט? מה הילדים שלכם עושים כשמשעמם להם? איך הם מעסיקים את עצמם? נשמח לשמוע!
התרופה שלנו נגד שיעמום-ארבעה ילדים בהפרשים קטנים;)
אולי בגלל שהם קטנים עדיין (הגדולה עולה לב') לא שמענו עדיין את הצירוף 'משעמם לי'. ולא כי אני מעסיקה אותם…. הם עסוקים בעצמם. גם כשאני מציעה משהו הם כל כך עסוקים במשחקים שלהם שבדרך כלל אני מוותרת
פתרון מעולה 🙂 ואיזה כיף שהם מעסיקים אחד את השני!
שיעמום, כל כך חשוב וכל כך קשה גם לנו המבוגרים להתמודד איתו, בעיקר היום כשכל המתנה משעממת בתור הופכת מיד לרגע של התעדכנות באינסטגרם או בפייסבוק. קשה להשתעמם היום ולפעמים חבל לי על הילדים שלי שלא חווים מספיק שיעמום (ואת ההמצאות הנהדרות שבאות בעקבותיו). לנו גם היתה "צנצנת רעיונות" כשהייתי ילדה וכל פעם שהיה משעמם היינו שולפות פתק ועושות את מה שכתוב. כאמא אני יכולה להגיד שהאפשרות להתרכז במשהו לאורך זמן בלי התערבות של מבוגר ובלי שמבוגר ישעשע אותך – מתחילה בגיל ממש זעיר. כשתינוק בוהה במשהו או משחק עם הידיים שלו או עם בובה בריכוז רב, כדאי להתאפק ולא "להתערב" לו בקולות של כמה הוא חמוד ומתוק. כשהוא עם עצמו ורגוע ומרוצה – אפשר לתת לו את הזמן שלו למצות את ההנאה. כמובן שהרבה יותר קשה לעשות את זה עם הבכור… אבל אם שמים לזה לב זה מאוד משמעותי בפיתוח יכולת הבהייה וההעסקה העצמית.
תודה על ההרעיון, זה בהחלט מעורר למחשבה…