5 דברים שלמדתי מהתלמידים שלי ב-5 שנות הוראה

אחד מכל ארבעה מורים חדשים עוזב את מערכת החינוך תוך חמש שנים. אני מכירה את הנתון הזה, כמעט מחצית מבני כיתתי מהסמינר, כבר אינם נמצאים במערכת…
אני "שרדתי" את חמש השנים הראשונות והאמת? אני לא רואה את עצמי בוחרת באף מקצוע אחר… נכון לעכשיו, זה המקום שבו אני פורחת, מרגישה שאני במיטבי ועושה את הדבר שאני הכי מאמינה בו בעולם – מלווה ילדים בשלבים החשובים של חייהם מתוך אמונה ורצון לאפשר להם להתבגר בדרכם ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמם.
אז אני עדיין בחופש (למרות שכבר מזמן התחלתי להתכונן…) ויש לי זמן לחשוב, לתהות, להרהר.

הנה חמישה דברים שלמדתי מהתלמידים שלי כמחנכת בחמש השנים האחרונות:
1. יצירתיות זה דבר מתפתח – לא פעם אני פוגשת אותם כשהם מגיעים מהגן, אני מגישה להם דף לבן או פיסת קרטון והם מכריזים "אני לא יודע לצייר" , "אני לא טובה בלגזור", "אין לי רעיון". בהתחלה, הייתי נבהלת מהמשפטים האלה, היום אני יודעת להגיד שזה תוצאה של חוסר אמונה בילד, חוסר חשיפה לחומרים, התנסויות. למדתי לתת להם זמן, לחשוף אותם למגוון של אפשרויות, ללמד אותם להעז, שאין "נכון" ו"לא נכון" ביצירה, יש התנסות, שביעות רצון או חוסר שביעות רצון ושהכל אפשרי, אם רק נתנסה. במהלך השנה אני מזמנת להם שלל התנסויות שמצריכות מהם לחשוב אחרת, לנסות, להתנסות – ביצירה, בעשייה, בחשיבה וכדומה ומופתעת כל פעם מחדש כמה כל אחד מהם יצירתי וחושב אחרת. מגלה שעם ההתנסות, העידוד, האמונה וההנאה – אין גבול לדמיון ולאפשרויות!

2. להיות סלחנית – אחד הדברים שלקח לי הרבה זמן ללמוד אבל, נראה לי שהפנמתי זה שחשוב להיות סלחנים – לעצמנו, לילדים, להורים של התלמידים שלנו. זה לא תמיד קל, לעיתים זה אתגר של ממש! ילדים סולחים בדרך כלל די מהר, הם עוברים הלאה לסדר היום ולא שומרים טינה. אנו המבוגרים נוטים להתבשל בכעס שלנו, בעיקר כשהאכזבה או הכעס היא על עצמנו, ומתקשים להניח לסיטואציה, לחוויה. דרך התלמידים שלי, ההתנהלות שלהם, השיחות שאני מקיימת איתם אחרי שהם רבים ביניהם, למדתי לסלוח הרבה יותר מהר, להתבונן על סיטואציות בצורה רחבה יותר, במשקפיים שונים אם תרצו ולסלוח יותר בקלות, האמת? בעיקר לעצמי.

3. התלהבות זה דבר מדבק – מתי לאחרונה התלהבתם מלבלוב של פרח? שמחתם מכל הלב כשהצלחתם בדבר שהתאמצתם להשיגו? ילדים מתלהבים, כל הזמן, מהדברים הכי קטנים. מרגש לראות את זה מהצד, היכולת לשמוח מהדברים הפשוטים. כשהם מתלהבים גם אני מתלהבת, כשאני מתלהבת ממשהו, הם מיד מתלהבים יחד איתי. ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מאבדים את היכולת להתלהב מהדברים הפשוטים וילדים – הם מזכירים לנו את זה ובגדול!

4. הכרת תודה – כמחנכת של ילדים בגילאים הצעירים אחד הדברים שאני מקבלת לעיתים קרובות הוא ציורים, יצירות קרמיקה, מכתבים ומתנות עבודת יד שהתלמידים שלי מכינים.  היכולת של הילדים להביע אהבה והערכה לפעמים במבט מלא משמעות, לפעמים בציור או במכתב קטן, זה מרגש אותי כל פעם מחדש. הם מזכירים לי כמה חשוב להודות לאנשים האהובים לנו, לראות אותם ולהזכיר להם כמה הם יקרים לליבנו ומדוע. הכרת תודה, תשומת לב – אלו דברים שגורמים לצד המעניק ולצד המקבל תחושה עילאית של שמחה, אהבה ומשמעות.

5. כל מה שילד צריך הוא מבוגר אחד שיאמין בו – המשפט של קרליבך הוא לא קלישאה, הוא מדויק, נכון וחשוב. כשילד מגיע למערכת החינוך, הוא חייב לדעת שיש לפחות מבוגר אחד שמאמין בו, ביכולותיו, שאוהב אותו ללא תנאים ובכל מצב. דרך הילדים שהמפגש איתם מאתגר עבורי יותר מאחרים, למדתי שאני חייבת לזהות את נקודות החוזק שלהם ולהעצים אותם. שהילד הספציפי ידע שאני נמצאת בשבילו, דואגת לו ואוהבת אותו גם כשהוא מתנהג בצורה שהיא פחות מקובלת וכן, גם כשאני כועסת. כולנו צריכים להרגיש אהובים, בייחוד ילדים ותאמינו לי, הם יודעים לזהות בדיוק מי אוהב אותם מכל הלב ומי קצת מזייף.

אז מה אתם למדתם מהילדים שלכם ב-5 השנים האחרונות? ב-5 הימים האחרונים? ב-5 הדקות האחרונות? אין כמו ילדים, לפעמים כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא פשוט לעצור ולהתבונן בהם. תראו כמה דברים מדהימים תוכלו לגלות עליהם ועל עצמכם אם רק תעצרו לראות.

המשך חופשה נעימה,

ליאת