בעוד כמה ימים יחזרו הילדים לספסל הלימודים, בשלב הזה של השנה תמיד התמקדתי בילדים – מה מטריד אותם? איך להקל עליהם את המעבר מהחופש הגדול לחזרה לשגרה? אבל מצאתי שבעצם חשוב להתמקד גם בהורים – מה מטריד אותם? מה חשוב להם לדעת? ילדים מרגישים כשמשהו מטריד את הוריהם, בייחוד כשזה נוגע אליהם. על מנת שהילדים יתחילו את שנת הלימודים בצורה טובה הם זקוקים להורה חיובי, תומך ואופטימי לצידם.
אז שאלתי הורים – אילו דברים מטרידים אתכם לקראת שנת הלימודים החדשה? מה הייתם רוצים לדעת? מה יקל עליכם על מנת לסייע לילדכם להתחיל את שנת הלימודים על הצד הטוב ביותר?
לפניכם 4 השאלות / החששות הנפוצים ביותר שעלו בקהילת הקוראים שלי, מקווה שאצליח לענות על כולן ולהפוך את הלימון ללימונדה…
1. הילדה שלי עולה לכיתה א', אני חוששת שיהיה לה קשה להשתלב חברתית וגם לתחושתי, ילדים רבים כבר יודעים לקרוא והיא לא. האם להתחיל ללמד אותה בבית? (אמא של עלמה).
המעבר מהגן לכיתה א' מעלה חששות רבים, חשוב לזכור שרב הילדים מסתגלים תוך זמן קצר לכיתה החדשה, למחנכת ולמערכת. חשוב לדעת שלרב הילדים לוקח זמן למצוא את מקומם מבחינה חברתית (בכל זאת הם מגיעים לקבוצה חדשה) ולכן חשוב לא להלחץ, ליזום מפגשים חברתיים ולסמוך על ילדיכם שלאט לאט הם ימצאו את מקומם. לגבי הקריאה והכתיבה, הרב הגדול של הילדים אינו יודע לקרוא ולכתוב בתחילת כיתה א' והמורה תמיד מתחילה מאפס. גם פה חשוב לזכור שלכל ילד יש את הקצב שלו – יש כאלה שיקראו כבר בחנוכה, יש בפסח ויש כאלה שרק בתחילת כיתה ב'… הכי חשוב זה לתת לזמן לעשות את שלו יחד עם מודעות ותשומת לב אם עולים אי אלו קשיים.
2. בבית הספר שבו לומד בני נהוג לתת שיעורי בית, אני באופן אישי נגד שיעורי בית. כיצד מגשרים על הפער בין הגישה החינוכית של בית הספר לזו של הבית? (אמא של כרמל).
ברגע שאתם שולחים את ילדכם למסגרת חינוכית אתם צריכים לקחת בחשבון שיש דברים שתאהבו יותר ויש דברים שתאהבו פחות… אם המורה נותנת שיעורי בית חשוב שילדכם יכין אותם כי זה מה שמקובל באותה המסגרת. כהורים, חשוב לשדר לילד שאנחנו סומכים על האנשים שהוא פוגש כל יום ועל שיקול דעתם, על כן גם אם אני חולקת על נושא כמו שיעורי בית לא הייתי "נלחמת" נגדו. אם יש דברים כמו דרכי טיפול במקרים מסוימים שאינם נראים לכם כהורים אפשר תמיד לשוחח על כך עם המחנכת, להביע דעה בצורה מכבדת ולהציע חלופות לפתרון. רצוי שילד ירגיש שהוריו תומכים ומעריכים את המקום בו הוא לומד (גם אם זה לא המצב) אחרת הם מעבירים לו מסר בעייתי ופוגעים ביכולת שלו להאמין ולסמוך על איש החינוך שפוגש אותו מדי יום.
3. עד עכשיו, הקשר שלי עם המורה לא היה מיטבי… כיצד לקיים קשר שוטף עם המורה שמצד אחד לא יהיה מעיק ומצד שני יאפשר לשאול, לקבל מענה ולגייס אותה לטובת הילד שלי? (אמא של עידן).
ישנם 4 טיפים בעיניי על מנת שהקשר של ההורה עם המורה יהיה מיטיב ומיטבי. דבר ראשון חשוב לפנות אל המורה בזמנים ובדרכים בהם היא הגדירה בתחילת השנה. דבר שני תמיד תבואו בגישה חיובית, גם אם אתם רוצים להגיד דברים קשים. לצורך העניין אם ילדכם מרגיש שהמורה לא מתייחסת אליו, אל תגידו לה "הילד שלי אמר שאת לא שמה לב אליו" אלא תאמרו "בחוויה הסובייקטיבית של הילד שלי הוא מרגיש שאת לא מתייחסת אליו, מה דעתך? איך את יכולה לעזור?" בצורה זו, המורה תתגייס לפעולה ולא תתגונן או תתנצל. אם יש קושי עם ילדכם, שתפו את המורה, קשיים שעולים בבית ברב המקרים עולים גם בבית הספר ושיתוף פעולה של שני הצדדים הוא המביא לשיפור המצב. ודבר אחרון, אם חשוב לכם להיות מעודכנים באופן שוטף, שוחחו על כך עם המורה והחליטו יחד על דרך שמתאימה לשני הצדדים, על מנת שהעדכון יעשה בצורה הטובה. זכרו שקשר טוב בנוי על אמון הדדי, שיתוף פעולה ורצון של שני הצדדים לקשר מוצלח. בהתייחס לסיטואציה הספציפית – שני הצדדים רוצים בטובת הילד וזאת חשוב לזכור!
4. הילדה שלי היא ילדה שקטה, טובה ומופנמת. אני חוששת שמורה עם 34 ילדים לא תראה אותה כי תהיה עסוקה בילדים הדומיננטיים יותר, אלו שתופסים יותר תשומת לב (אמא של שני).
אני בהחלט מבינה את החשש הזה, כמורה יש לי אותו החשש מדי שנה. בכל כיתה יש ילדים שזקוקים ליותר תשומת לב ואז החשש הוא שאחרים יפגעו מכך. הנחת היסוד שלי היא שאנחנו לעולם לא יכולים לתת אותה תשומת הלב לכל הילדים כשם שהורה אינו יכול לחלק את תשומת ליבו באופן שווה בין ילדיו. מצד שני, המודעות לכך שיש ילדים שזקוקים ליותר תשומת לב מאחרים, גורמת לי יותר להקפיד, להתייחס לכל התלמידים שלי, לשים לב אם יש ילד/ה שלא הייתי מספיק קשובה אליהם באותו היום ולהקפיד להתייחס אליהם ביום למחרת. מניסיון אישי, אני מאמינה שמורות עושות את כל המאמצים לראות את כל התלמידים, יחד עם זאת, אם אתם מרגישים שלא רואים מספיק את הילד שלכם, זה בסדר לפנות למורה עם גישה חיובית ולא מאשימה – זוכרים מהסעיף הקודם ? 🙂 ולשתף אותה ברגשות שלכם או של ילדכם.
בשורה התחתונה – תהיו חיוביים, אל תחששו לשתף את בני הזוג, חברים ואנשי החינוך שפוגשים את ילדכם בחששות שלכם. כשאנחנו משתפים אנחנו מגלים שיש עוד אנשים שחשים כמונו… תמיד טוב לפרוק, לשתף ולקבל חוות דעת של אחרים.
כשאתם רגועים ושלווים אתם משדרים תחושות אלו לילדיכם ונוטעים בהם תחושת ביטחון שהם מסוגלים, יכולים ושתהיה להם שנה נפלאה!
שתהיה חזרה קלה לשגרה!
ליאת
ש.ב
האם גם לכם יש חששות? דברים המטרידים אתכם? מוזמנים לכתוב ואשמח לנסות לחשוב יחד על פתרון שיפיג את החשש.
כרגיל פוסט נהדר ומלא עצות חכמות מיודעת דבר. לשמחתי השנה אני פחות בחששות (כיתה ג, אותה מורה מקסימה). אני כן קצת מרגישה שהבן שלי לא הספיק להתאמן מספיק בקריאה בחופש, ננסה להשלים את זה בשבוע האחרון 🙂
זה ממש משמח לשמוע שהשנה יש לך פחות חששות… 🙂 לגבי הקריאה הייתי ממליצה לנסות על שגרה קבועה שתתחילו ותמשך כל השנה.. זמן קבוע ביום של קריאה משותפת – מתאים בול למשפחה שלכם שאוהבת ומעריכה ספרים! 🙂
אלופה מקסימה.
שתהייה שנה טובה שלווה ומלאת עניין.
יישר כוח, בהצלחה ואוהבת אותך
אהובה אילון.
ליאת יקרה,
איכשהו, זה לא הופך להיות יותר קל. אז אני, אני פשוט חוששת מהכל. תמיד 🙁
מתגעגעות המון
ליאת יקרזה לא הופך ליותר קל. אף פעם.
מתגעגעות המון!
הלביאות