השבוע האחיינים המתוקים שלי עלו לכיתה א'. כשפגשתי אותם בארוחת שישי, שאלתי בהתרגשות רבה "איך היה השבוע הראשון בכיתה א'?" התשובה שקיבלתי משניהם הייתה, כמובן: "כיף". האמת? לאיזו תשובה ציפיתי עם שאלה כל כך כללית… אז ניסיתי לדייק – "איזה דבר חדש למדתם השבוע?" ערן היה הראשון להשיב: "כל מיני דברים…." הבנתי שאני צריכה להיות עוד יותר ספציפית, "איזו אות חדשה למדתם לכתוב?" "למדתי לכתוב את האות ר בכתב!" הוא ענה. "אני יכולה לראות איך כותבים אותה?" שאלתי. הוא נטל את כף ידי והראה לי בגאווה איך הוא כותב את האות ר. "את יודעת שכותבים אותה מלמעלה למטה?" "כן" עניתי, "יש בכיתה שלך ילדים שהשם שלהם מתחיל באות ר?" הוא חשב קצת ואז ענה "יש ילד אחד, רועי". "שיחקת עם רועי בהפסקה?" וככה לאט לאט התגלגלה לה השיחה אני שאלתי והוא ענה… למדתי מה הוא עושה בהפסקות, מה הכי שימח אותו השבוע, מה הוא עושה כשהחונך שלו לא מגיע ובאילו חוגים הוא התנסה.
הורים רבים מתוסכלים מכך שהם לא יודעים מה קורה עם ילדיהם במסגרת החינוכית – השיחה מסתכמת בדרך כלל במילה "כיף" וההורה לא באמת יודע אם לילד שלו היה יום טוב, או לא, עם מי שיחק בהפסקה, מה שימח אותו, העליב אותו, ריגש אותו, הכעיס אותו והאם באמת טוב לו?
אז איך בכל זאת מלמדים ילדים לשתף? לספר? מאמנים אותם לזה!
הנה 4 טיפים שיאפשרו לכם לנהל שיחה קצת יותר מעמיקה עם ילדיכם ויאפשרו לכם ללמוד על היום שלהם:
1. דוגמה אישית – אם אתם רוצים שילדכם ישתף אתכם ביום שעבר עליו, כמו בכל דבר שמשו לו דוגמה אישית. שתפו אתם – איך התחיל יום שלכם, מה שימח אתכם, מה הצליח לכם, במה נכשלתם ואיך צמחתם מחוסר ההצלחה, מה הצחיק אתכם… ברגע שאתם משמשים מודל לילדכם הם מחקים אתכם ומשתפים בעצמם ואפילו ביוזמתם.
2. זהו את הזמן המתאים – לכל אחד מאיתנו יש זמן שמתאים לו יותר או פחות לשתף, נסו למצוא את הזמן בו הכי מתאים לילדכם לשתף אתכם ביום שהיה – יש ילדים שאוהבים לדבר על כך כשהם חוזרים מבית הספר, יש לפני השינה ויש שרק בבוקר למחרת.
3. הקדישו זמן לשיחה המשותפת – זה לא אומר שצריך לעצור עכשיו את כל מטלות היום אבל חשוב לתת לילד תחושה שאתם באמת מתעניינים, שכשאתם משוחחים אתם קשובים ומקדישים לו זמן.
4. שאלו שאלות ממוקדות ויצירתיות – שאלה כמו "איך היה היום?" היא שאלה כללית מדי שהתשובה עליה היא סגורה ולא מאפשרת לשיחה להתקדם. שאלו "מה שימח אותך היום?" "איזה דבר חדש למדת?", "איזה דבר מצחיק המורה עשתה?", "במה לא הצלחת והיית רוצה שנתאמן?" "איזה מעשה חברי עשית?" וכדומה. ככל שתשאלו יותר שאלות כך גם תשכללו את מלאכת שאלת השאלות שלכם, התשובות יהיו יותר מגוונות ותראו איך תלמדו יותר ויותר על היום של ילדכם אולי גם על שלכם…
לא כל הילדים נולדים עם היכולת לשתף, זה דורש אימון יומיומי והתמדה. בגיל צעיר הם משתפים, מספרים, אבל ככל שהם הולכים וגדלים הם משתפים פחות ופחות. חשוב שנתאמן יחד איתם על "שריר" השיתוף, נלמד אותם להסתכל על העולם בצורה רחבה, נרחיב להם את אוצר המילים, את יכולת ההתבוננות כך שבבגרותם תהיה להם האפשרות לבוא ולשתף אותנו מיוזמתם.
דבר אחרון, הילדים שלכם מתבוננים בכם כל הזמן, כשאתם משוחחים עם בן או בת הזוג שלכם הם סופגים את השיח ביניכם על היום שהיה, חשוב לעשות זאת גם בנוכחות הילדים כי מהסיטואציה הזאת הם לומדים המון – על היום שלכם, על התקשורת ביניכם הוריהם/ קרוביהם וכמובן, על עצמם.
נהדרת כרגיל ליאת. מניסיוני כאמא יש ציפיה לא ריאלית של הורים שמיד בסוף היום הילד ישתף ויתמצת את מה שקרה לו היום, והילדים שלי לפחות לא תמיד זוכרים את מה שקרה לפני שעה, ובטח לא את מה שקרה בגן שהיה לפני הצהרון שנגמר ממש מזמן, לפני 5 דקות 🙂 הרבה פעמים זה נשלף בזמנים מאוחרים יותר, בעיקר כשיש יום ביתי בלי חוגים וחברים. הרבה פעמים הם פתאום מספרים באמבטיה או אחרי שהלכו לשירותים והיה להם זמן לשבת ולהיזכר…
את ממש צודקת, לפעמים אנחנו לא מבינים איך הם לא זוכרים… אבל הם באמת לא זוכרים כי היום שלהם עמוס בחוויות…
נדמה לי שרב ההורים יסכימו שהילדים שלהם משתפים בחוויות היום בשעות מאוחרות יותר… כשיש להם זמן לעצמם לשבת ולהזכר.
תודה על התגובה!
תודה לך,את כותבת מדהים !!! שיתפתי את ההורים של תלמידי כתתי.
תודה ענת, ותודה ענקית על השיתוף!
נתת לי הרבה רעיונות. קיבלנו מייל מבית הספר בתחילת השבוע הראשון עם רעיונות כאלה לשאלות שכדאי לשאול על מנת לעודד את הילדים לספר. אני מנסה, ובכל זאת הרבה פעמים מתייאשת. צריך באמת למצוא את הזמן הנכון. מיד אחרי בית הספר זה לא הזמן, ובארוחת הערב זה לא תמיד הזמן, אבל אז פתאום הן מפתיעות בשטף של סיפורים. אתמול רם חזר מאוחר מהעבודה, והשכיב את הבנות לישון. פתאום הן פרצו ברצף של סיפורים, תמר אפילו קמה מהמיטה להדגים איך נראית האות a שהיא למדה היום, "קטנה, לא גדולה"… בקיצור: להתמיד. העיקר שישתפו (מרגע שעלמה עלתה לכיתה א היא עולה ויורדת לבד מהכיתה אני בכלל מרגישה בנתק, אין לי מושג מה קורה שם בקומה השניה המסתורית…)
היי גלית, תודה רבה על השיתוף! אני בטוחה שהורים רבים מרגישים כמוך, זה דורש המון התמדה ועקביות וכמו שנעמה כתבה וגם את, השיתוף בדרך כלל מתרחש אחרי שיש לילדים זמן לעצמם, לעכל את חוויות היום או כשהם בדיוק הולכים לישון ויכולים "לגנוב" עוד רגע עם אמאבא. 🙂
אגב, אני ממש סקרנית לדעת מה קורה בקומה השנייה המסתורית 🙂