בתקופה זו של השנה אני מוצאת שמורות רבות עוסקות בנושא "סליחה" – מדברות על סליחה והמשמעויות שלה, מבקשות מהילדים לחשוב ממי הם היו רוצים לבקש סליחה ואולי אף להתנצל ומספרות סיפורים שעוסקים במריבה ופיוס בין ילדים. בטח הבנתם שההקשר לעיסוק בנושא הוא מועד "יום הכיפורים" והרצון לחבר את הילדים למשמעותו. בעיניי, משהו מתפספס כשעוסקים בנושא "סליחה" רק במועד זה.
אמירת "סליחה" היא ביטוי של נימוס בסיסי שחשוב לחנך ילדים להשתמש בו, בד בבד נרצה ללמד אותם לחוש אמפתיה, לקחת אחריות על מעשיהם ולדעת להתנצל וליצור תיקון להתנהגות שאינה ראויה. על כן, אם נעסוק בנושא רק סביב יום כיפור, זה יהיה כאילו לא עסקנו בו בכלל.
כמורה אני מוצאת את עצמי פעמים רבות מנסה לגשר בין ילדים. לא פעם אני רואה איך הם אומרים "סליחה" רק כדי לצאת ידי חובה, בטוחים בצדקתם, נבוכים, כועסים, לא מבינים לעומק את מעשיהם וחוזרים על אותה התנהגות פוגענית שוב ושוב. לא פעם אני שומעת מבוגרים אומרים לילד "תבקש סליחה" או "אם לא תבקש סליחה לא תוכל להמשיך לשחק" ונופלים למלכודת הזאת של סימון "וי" על ידי בקשת סליחה כדי להמשיך הלאה.
הסתיימה ההפסקה. שני ילדים מגיעים אליכם, האחד בוכה ואומר: "הוא הרביץ לי" ואילו השני נסער ועונה "הוא לקח לי את הכדור בלי רשות ולא החזיר…" כיצד תגיבו?
הנה כמה רעיונות כיצד לפתור את הסיטואציה בצורה מיטבית:
1. הישארו ניטרליים: כששני ילדים מגיעים אליכם ואחד בוכה, קל מאד להאשים את הילד השני, וכששני הילדים כועסים וצועקים "הוא התחיל", אין לנו דרך לדעת מה קדם למה ומי אשם… במקרה כזה, אני שואלת את שני הילדים: "מה קרה? ", "איך אני יכולה לעזור לך להירגע כדי שנוכל לדבר?", "איך אתה מרגיש?" שאלות שיאפשרו לי להרגיע את הרוחות ולהתחיל בשיחה שתקדם את הסיטואציה ולא תחפש אשמים.
2. למדו את הילדים לחוש אמפתיה: בגילאי בית ספר היסודי ילדים נמצאים בשלב בו הם באמת מסוגלים להזדהות עם רגשותיו של האחר ו"להיכנס לנעליו". חשוב לשאול את שני הילדים "איך אתה חושב שהוא מרגיש? למה הוא מרגיש כך?" או אמירה כמו "כשהרבצת לו זה בטח ממש כאב לו והעציב אותו" או "כשהוא לקח לך את הכדור זה בטח הכעיס אותך ופגע בך" מסייעת לילד להיכנס לנעליו של האחר, לחוש אמפתיה ולהבין את הפגיעה.
3. למדו את הילדים להתנצל ולפעול לשיפור המצב: כשילד מבקש סליחה, חשוב שהיא תבוא בליווי של הבנה ומחשבה לעתיד "אני מצטער שחטפתי לך את הכדור", "לא התכוונתי שיכאב לך, אני מצטער…" ומה אעשה בפעם הבאה אחרת. "בפעם הבאה אני אגיד לך לחכות שיגמר המשחק ואז תצטרף למשחק החדש ולא באמצע…", "אני לא אחטוף לך את הכדור ואלך להגיד למורה…" חשוב שילד ייקח אחריות על מעשיו ויעשה מאמץ לשפר את המצב בהווה עם תובנות לעתיד.
4 אל תכריחו ילדים לבקש סליחה: יש ילדים שבסיטואציה כזו ירגישו נבוכים, יש כאלה שיכנסו למאבקי כוח ויש כאלו שיגידו סליחה רק כדי לצאת ידי חובה. כשאומרים לילד "תבקש סליחה" מלמדים אותו שזה מה שנהוג אבל לא מלמדים אותו להתכוון באמת. אל תכריחו או תענישו ילד כי הוא לא התנצל, למדו אותו מה לעשות כדי לשפר את המצב. למדו אותו ש"סליחה" היא ביטוי להתנצלות אבל חשוב עוד יותר להבין על מה מצטערים ולחשוב מה לעשות בפעם הבאה אחרת.
5. היו מודל לחיקוי: כמו בכל דבר בחיים, אתם המודל לחיקוי של ילדיכם. תדעו להתנצל בפניהם כשצריך, אם אתם מנהלים ויכוח עם בן זוגכם או אפילו עם אחד מילדכם, התנהגו כפי שאתם הייתם מצפים שהם יתנהגו באותה הסיטואציה. אם קשה להם להתנצל, עזרו להם ועשו זאת ביחד.
אחת התכונות החשובות ביותר שנרכשות במהלך השנים היא היכולת שלנו להבין ולהרגיש את רגשותיו של האחר, משמע להיות אמפתיים. כהורים וכמורים אנו רוצים להכין את ילדינו לחיים. למדו אותם לראות את האחר, להסתכל עמוק לתוך עיניו ולראות מעבר לעצמו- לראות באמת את מי שעומד מולו. למדו אותם לקחת אחריות על מעשיהם ולפעול מתוך אכפתיות, הזדהות ורצון אמיתי לתקן.
אז נכון, יום כיפור הוא הזדמנות לעסוק עם ילדים בנושא "סליחה" אך אסור לעצור שם… יחסים שבין אדם לחברו הוא נושא שיש לעסוק בו כל הזמן ואולי הדבר החשוב ביותר שצריך ללמד היום בבית הספר ומחוצה לו.
שנה טובה וגמר חתימה טובה,
ליאת
ש.ב
כיצד אתם מלמדים את ילדיכם להיות אמפתיים לאחרים? ולעצמם? נשמח שתשתפו!
אצלנו הנושא של חזרה בתשובה הוא בילד אין לאורך כל החינוך בבית.
אני כל פעם נמסה כשהילדון (3.5) יודע להגיד: אני רוצה לחזור בתשובה!
וכשאני שואלת מה זה אומר, הוא משיב: שאני לא יעשה את זה עוד פעם…
ואני: ומה עוד?
הוא: לבקש סליחה…
(זה כבר נהייה מוטיב קבוע שהוא כאילו שוכח שזה חלק מהעניין 😉 )
ובעיקר משתדלת לתת בזה המון דוגמא אישית.
אני מרגישה שלנו כמבוגרים לפעמים יותר קשה להתנצל,
כי הפאדיחות שלנו גדולות יותר.
ואני גם אומרת את זה לילדים: היה לי קשה לבוא ולבקש סליחה,
כי הרגשתי כל כך לא נעים עם מה שעשיתי, שרציתי שפשוט תשכחו מזה איכשהו.
אבל חשוב לי להגיד לכם שאני מתנצלת.
ממש מעניין איך עושים את זה בכיתה…
היי שירה, אני מסכימה שאחד הדברים הכי חשובים זה דוגמה אישית ובטח לומר לילדים איך את מרגישה. כשאת מתנצלת הם לומדים שכולם טועים ומתנצלים – גם מבוגרים. לגבי הכיתה, אני משתדלת לפעול כפי שכתבתי בפוסט הזה – להיות נטרלית בסיטואציה, לשאול שאלות שירגיעו את הרוחות וינסו לשקף את תחושות שני הצדדים, למצוא פתרונות לפעם הבאה ודרך להתפייס. הבעיה עם זה זה שלא תמיד יש לי את הזמן לזה. יש מקרים בהם אני עושה "סימולציה מההפסקה" בה אני בוחרת ילדים ומבקשת מהם להציג סיטואציה ספציפית (כזו שחוזרת על עצמה בהפסקות וגורמת לחיכוכים) ואז אנחנו מדברים על זה – מה היה טוב, מה לא, איך היה ראוי להתנהג. אני משתדלת לתת לזה כמה שיותר מקום ואני חושבת שזה לא רק העניין של לברר ולשוחח עם הילדים אלא גם מה שמשדרים כל הזמן. אני מקפידה על אמירת בוקר טוב, מחמאות וכדומה… זאת העבודה הכי חשובה 🙂
הסכמתי עם כל מילה שלך.
כהורים לילדים צעירים הקפדנו מאוד לא להגיד להם לבקש סליחה כי יותר חשוב בעיני מה מרגישים בלב ומה עושים בפועל, מאשר מה אומרים. רצינו שיגידו סליחה רק אם הם מרגישים רצון להגיד סליחה.
כשקרה מקרה שדורש בירור/פתרון בין הילדים או מולנו התמקדנו בעניין עצמו – מה קרה ואיך אפשר וכדאי לתקן. וגם לא ביקשנו מהילדים להבטיח שלא יעשו את זה יותר כי זו הבטחה שקשה לקיים אותה, גם לנו המבוגרים, שחוזרים שוב ושוב על אותן טעויות.
במקום זה דיברנו על "להשתדל בפעם הבאה". אמרנו ש"לא תמיד מצליחים, ולפעמים עושים אותה שטות, אבל עושים אותה פחות ופחות, ומשתפרים מפעם לפעם". הבענו תקווה שיצליחו לשפר.
ואנחנו, כדוגמה אישית, התנצלנו ברוחב לב בכל פעם שזה היה נכון לעשות את זה לדעתנו. גם אני, כשהתנצלתי, אמרתי "אני מאוד אשתדל לא לעשות את זה יותר, אבל אם זה יקרה שוב, תגידו לי שוב, עד שאלמד"…
מירי, תודה על התגובה מאירת העיניים. אני מסכימה עם כל הדברים שכתבת, חידדת אצלי כמה חשוב לדבר עם הילדים על "להשתדל בפעם הבאה" ושמפעם לפעם אנחנו מצליחים קצת יותר. זאת גם תזכורת חשובה לנו המבוגרים לא רק בייחס לילדים אלא גם ביחס לעצמנו.
תודה!
שתהיה לך שנה נפלאה וגמר חתימה טובה,
ליאת
היי ליאת,
אמירת המילה סליחה מאוד עוזרת לילד הפגוע,האמירה יש בכוחה להרגיע ואחרכך להתפייס, גם אם ה״פוגע״ אומר אותה כ-וי.
ברגע שהורה או מורה יכולים להקשיב תחילה לפוגע ולהבין אותו באמירה״אני מבין אותך״ או ״אתה צודק״ במה שאתה מרגיש(לא במעשה),הפוגע פנוי להקשיב
וללמוד התנהגות רצויה.
אם נאשים אותו הוא יהייה עסוק בעצמו בלבד ולא יצליח להקשיב.
שנה טובה וגמר חתימה טובה, אוהבת אותך אהובה
פוסט מעולה ליאת. חייבת להגיד שגם כאמא זה חידד לי כמה נקודות. הסליחה היא באמת רק ביטוי חיצוני ולא כדאי להתעקש דווקא עליה אלא על הכוונה שמאחרויה ועל האמפתיה כלפי הצד השני. קשה ליישם כשכל כך רגילים לאוטומט הזה אבל חשוב כל כך.