בעוד מספר ימים נציין את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. כמו בכל שנה, מורות והורים רבים מתלבטים מה לספר לילדים ביום הזה… לאילו נושאים לחשוף אותם? כיצד לענות לשאלותיהם ועדיין לשמור על תחושת ביטחון ומוגנות?
הפעם, אתם מוזמנים לצפות בסרטון שהכנתי עבורכם, לאלו שמעדיפים את המילה הכתובה כתבתי גם פוסט…
מעדיפים לקרוא? יש גם פוסט!
מה נספר לילדים?
כמו תמיד, חשוב קודם כל לשמוע מה הילדים יודעים על הנושא. בעיניי, חשוב להשתמש בצמד המילים "שואה" ו"גבורה" יחד שכן הם מעוררים אופטימיות. כמו כן, חשוב לערוך סדר במידע שהילדים משתפים ולהדגיש את ריחוק הזמן והמקום לשם יצירת תחושת ביטחון ומוגנות.
חשוב להבין מה הילדים יודעים ולבאר את המילים הרלוונטיות, למשל:
יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום להיזכרות באנשים שכבר לא חיים, שנהרגו בשואה והיו גיבורים.
שואה – אסון גדול שבו נהרגו המוני אנשים, ביניהם יהודים רבים.
הנאצים – אנשים שחיו לפני שנים רבות בארצות רחוקות והיו אכזריים ורעים מאד והרגו יהודים בשל יהדותם.
יש לא מעט ספרים לילדים שעוסקים בנושא זיכרון השואה, אם החלטתם להקריא ספר, אלו הספרים המוצלחים בעיניי: חנות הגלידה של פרנצ'סקו טירלי / תמר מאיר (מבוסס על סיפור אמיתי), למה לנפתלי קוראים נפתלי / אלונה פרנקל. ספרים נוספים שמתקשרים לנושא בצורה עקיפה: איתמר פוגש ארנב/ דוד גרוסמן , המלך צב-צב / לאה גולדברג.
צפירה
יום לפני, חשוב להסביר לילדים שתשמע צפירה יום למחרת. אני נוהגת לשאול את הילדים אילו סוגי צפירות הם מכירים (אמבולנס, אזעקה וכד') ומסבירה שהצפירה של ימי זיכרון היא צפירה מיוחדת, לא כזו שמזהירה מפני סכנה אלא כזו שנועדה להודיע על יום מיוחד. הצפירה נועדה לעצור לדקה את מה שאנחנו עושים, כדי שנזכור את האנשים הטובים שסבלו והגיבורים האמיצים שניצלו וניצחו את הרעים. אני מקפידה לשוחח על מה אפשר לחשוב בזמן הצפירה, על כך שעצם העמידה שלנו מסמלת את הכבוד שלנו ליום הזה ומזמינה ילדים שאני יודעת, שעלול להיות להם קושי, לעמוד לידי ולהחזיק לי / לחבר מהכיתה את היד.
שגרת יום רגילה
מבחינת הילדים, יום זה הוא יום ככל הימים ולכן נקדיש זמן מוגדר לשוחח על הנושא, חשוב לפני ואחרי הצפירה, לתת למי שמעוניין לדבר ולהגיד מה הוא מרגיש. בשאר היום ננהל שגרת יום רגילה. אני מקפידה לתת לילדים 'זמן גמיש' בכיתה בו הם מוזמנים לשחק, לצייר וליצור במטרה להביע את עצמם ותחושותיהם.
הקשר בין המסגרת החינוכית לבית
ביום הזה, חשוב שאנו המורות / גננות נעדכן את ההורים בתכנים ובמהלך היום שהיה. בצורה זו אנו מאפשרות להם להיות שותפים לנושאים שעלו בכיתה, הם יכולים לשוחח עם ילדיהם על היום שהיה וכן, אנו מעניקות להם תחושת ביטחון ושלווה שהילדים בייחוד ביום הזה, אינם חשופים לתכנים מורכבים מדי אלא מותאמים לגילם עד כמה שאפשר.
ביום כזה אנו צריכים להיות שם בשביל הילדים, לחבק, להכיל וכן, לקיים שגרה רגילה עם התייחסות מתאימה לנושא.
תודה. בדיוק בזמן.
אני ממש שמחה לשמוע!
אצלי זאת תמיד התלבטות אם לשלוח ביום הזה לבית הספר או לא.
לשמחתי המורה של עומר שולחת לנו כמה ימים לפני הסבר על מה היא הולכת לספר להם כך שאני יכולה להחליט לפי זה.
אני חושבת שכל הגננות והמורות צריכות לנהוג כך, בצורה הזאת הן מרגיעות את ההורים (לפחות כך אני מקווה) ומאפשרות להם להחליט באופן מושכל האם לשלוח את הילדים באותו היום לבית הספר.
כבר ידוע שיש לעומר מורה מעולה 🙂
היי,
גם אני מחנכת בכיתות הא'-ב', מתחברת ומזדהה עם הרבה מהתכנים שאת מעלה.
נקודה נוספת למחשבה, בכל יום זכרון מחדש, לנו, ההורים והמחנכות והמחנכים היא הלגיטימציה אצל הילדים הצעירים לצחוק, להבהל, לזוז … להרגיש ולהביע מגוון רגשות בזמן הצפירה.
נכון, הדבר הנהוג הוא לעמוד בשקט, אבל בכל שנה מחדש, רגע לפני, כמו שכתבת אני מזמינה את מי שזקוק לכך לעמוד לידי… ובאותה מידה מציינת שמי שמרגיש שהוא צריך לצחוק, לנוע, או לכסות את האוזניים- שידעו שזה בסדר, ואני יודעת שכולם יודעים שהרי אין בצפירה ובזיכרון שום דבר מצחיק, אלא זו רק תגובה של הגוף למי שקצת קשה לו עם הצפירה הצורמת.
המדהים הוא שכשישנו המקום והלגיטימציה הצחוק לא בהכרח מדבק או מפריע.
נקודה למחשבה.
היי מעין, אני ממש מסכימה עם מה שאת כותבת. כשנותנים לגיטימציה לילדים לצחוק, להרגיש נבוכים ולהביע שלל רגשות, זה בדרך כלל מרגיע וכמו שכתבת – לא בהכרח מדבק או מפריע. תודה על ההארה החשובה.
בשמחה!
את מקצועית רגישה ובעיקר מקסימה! תודה💗
לא ברור לי מדוע ילדים בני 6-8 צריכים לשמוע על אנשים רעים שרצחו יהודים בגלל יהודתם. למה זה תורם בעיניך בגיל הזה?
היי אורית, אני בהחלט מסכימה איתך שהנושא מורכב וקשה ואינו מתאים לילדים בגיל זה. יחד עם זאת, מאחר ונשמעת צפירה, ישנם טקסים ושינוי בלוח השידורים באותו היום, אין מנוס מלעסוק בו. אני חושבת שחשוב לדעת איך לגעת בנושא, איך להתייחס לשאלות הילדים ועדיין לשמור ולהגן עליהם מפני הזוועות. כשעושים זאת ברגישות ועם המון חשיבה על הילדים הם מקבלים מענה לסקרנות ויחד עם זאת שומרים עליהם מוגנים.