פוסט ראשון ב"מורה המטיילת", פוסט שנכתב בהנאה רבה יחד עם ניב מורגנשטרן בעקבות סיור משותף ומרתק בבית ספר מיוחד במינו…
זה התחיל בזה שיעקב השומר ידע את השמות שלנו ושאנחנו מגיעים. "אתם ניב וליאת, באתם לבקר את דני!" הוא הכריז. הסתכלנו זה על זו בהפתעה, השומר לא רק ידע שאנחנו מגיעים, הוא אפילו ידע את השמות שלנו. כשנכנסנו בשערי בית החינוך "א.ד.ם וסביבה" הרגשנו שהגענו הביתה, בית ספר שהוא בית, בית חינוך לילדים. ציפורים מצייצות, מבנים נמוכים ואווירה של רוגע ושלווה. צעדנו בשביל לכיוון הכיתה של דני ומחוץ למה שנראה כמו בית קיבוצי שאלנו ילדה (בדיעבד התברר שהיא תלמידת כיתה א') "כאן הכיתה של דני?". "כן" היא השיבה "אבל אני לא כל כך אוהבת אותו".
"לא כל-כך?". הופתענו.
"למה?" שאלנו.
"כי לפעמים הוא לא מרשה לנו לעשות דברים שכיף לנו".
"כמו מה?"
"היום עשינו תרגילי כפל וזה היה ממש כיף והוא לא הרשה לנו להמשיך". נשארנו פעורי פה ולפני שהספקנו להמשיך את השיחה, הגיע דני, מחויך, יחף ובעיקר שליו, דבר שהוא לא כל כך אופייני למורה באמצע היום.
בבית החינוך "א.ד.ם וסביבה" אין כיתות, יש בתים תלת גילאים. דני מלמד ב"בית אורן" כיתות א' עד ג' יחד עם אוסי, בכל בית יש שני מחנכים. לא בכדי כיתת הלימוד נקראת "בית", מחוצה לה יש מקום להניח את התיקים ואת הנעליים על מנת שהמרחב יהיה פנוי ללמידה. הכיתה עצמה היא חלל רחב המאפשר לכל ילד מקום שקט ונעים לתרגול ולמידה עם מגוון רחב של אפשרויות להתנסות.
"אתה רוצה לצאת קצת החוצה להשקות ולנכש עשבים?" הציע דני לילד שהתקשה להתרכז היה וזקוק לקצת זמן אוורור…
אפשרות נוספת להתאווררות היא פינת החי המרשימה ומאחר והיינו כל כך המומים מגודלה וממגוון החיות שבה, כולל הטרנטולה, הנחש והצב הענקי שהציעו לנו ללטף אז לא הספקנו לתעד אותה.
"בואו שבו בבקשה. היום יש לנו מבקרים שבאו לצפות וללמוד. עכשיו זה זמן תרגול, מי כבר יודע מה הוא הולך לעשות?" שאל דני את הילדים. הם התיישבו, הקשיבו וחשבו לרגע. אחד הילדים הרים את היד ראשון: "אני הולך לעשות את תרגיל שטיח מוזהב" וכך, אט אט, הודיעו כל ילדים מה הם הולכים ולעשות והתפזרו ברחבי הכיתה. אחד הילדים (נקרא לו יוני) התיישב עם דני. הוא פרש שטיח ועליו גופים תלת-ממדיים, דני ביקש שיסדר את הגופים על השטיח וכך הוא עשה. לאחר מכן הוא ביקש שיסדר אותם לפי סידור הגיוני לבחירתו ויוני, סידר את הגופים שוב. "למה בחרת לסדר אותם דווקא כך?" שאל דני. "כי פה המרובעים, פה כל המשולשים וכאן, העגולים" הוא השיב. "הבנתי, בחרת לסדר אותם לפי גופים שיש להם פאה משולשת, פאה מרובעת… עכשיו אני אתן לך כרטיסיות עם תמונות של הגופים ושמותיהם, תתאים בבקשה כל כרטיסיה לגוף המתאים" אמר דני. יוני התאים את הכרטיסיות לכל גוף. "עכשיו אחרי שאתה יודע איך קוראים לכל גוף, תתאים בבקשה כרטיסיות חדשות, הפעם התאם בין לכל גוף שסידרת לשמו". יוני, התאים בין גופים לשמותיהם וערך בדיקה עצמית. במשימה הבאה הוא התאים כרטיסיות עם תמונות של חפצים לגופים התלת-ממדיים שסידר במרחב.
עמדנו נדהמים! בתוך פחות מחצי שעה ועם תיווך מועט, אך מדויק מאוד של דני, יוני למד על גופים תלת-ממדיים דרך התנסות ועם חדוות למידה שנותר לנו רק להתפלל שתהיה כזאת לכל ילד.
ישנם ארבעה עקרונות מרכזיים על פי גישת חינוך המונטסורי שמשולבים בעשייה:
עצמאות – כל עזרי הלמידה נמצאים על מדפים בגובה שנגיש לכל הילדים, הם לא זקוקים לעזרה של מבוגר, הם יכולים לקחת את העזרים לבד. לכל העזרים יש אופציה של בקרה עצמית, הבקרה לעיתים נעשית על-ידי התלמיד ולעיתים על-ידי חבר ללימודים. הילדים לומדים מגיל צעיר לפתח עצמאות בפיתוח הלמידה שלהם.
סדר וארגון – על המדפים יש הרבה עזרים אבל רק אחד מכל סוג, הדבר מלמד את הילדים לחלוק ולהתמודד עם סוגיות חברתיות. כשתלמידה לוקחת עזר למידה היא מניחה אותו על שטיח. השטיח הוא סימן מוסכם שמישהו משתמש בעזר ולכן הוא לא פנוי. אם התלמידה תקום- אף אחד לא ייקח לה את העזר, היא תחזיר אותו לבד.
קואורדינציה – הילדים מתנסים במגוון תרגילים שמתרגלים כישורי חיים, מוטוריקה עדינה וגסה, שיווי משקל וארגון הגוף. לדוגמה שימוש בפינצטה כדי למיין חפצים לפי קטגוריות שונות כמו צבעים, צורה, משפחת פירות (התמונה מסבירה יותר טוב..).
ריכוז – תחום זה בא לידי ביטוי בכל אחת מהדוגמאות שנתנו ועוד, מעבודה עצמאית על נושא חדש כמו הגופים של יואב ודרך תרגילי כפל או או עבודה על ה"שטיח המוזהב". כולם דורשים ומפתחים את היכולת להיות מרוכזים במשימה ולהשלימה בהצלחה.
לא סתם קוראים לבית החינוך הזה בית חינוך ולא בית ספר, הוא באמת כזה! מחנך ילדים להיות במיטבם, להאמין בעצמם, מאפשר להם לדעת שהם מסוגלים, יכולים וגם השמיים הם לא גבול. א.ד.ם אומנם ראשי תיבות אבל באמת, מקום שמגדלים בו להיות בני אדם טובים ומתחשבים! כאלה שרואים את טובת הסביבה ורוצים שהעולם יהיה טוב יותר! צוות של מורים שהם משפחה, שיושבים יחד לאכול צהריים על הספסל בחוץ בשמש ובפעולות הכי פשוטות, מהווים מודל לחיקוי.
לקריאת נוספת על חינוך מונטסורי
שפע של פעילויות מונטסורי בPinterest
רוצים להכיר עוד קצת את דני יוגב ובית הספר? מוזמנים להאזין לפרסונה.
ש.ב
ומה אתם לוקחים לחינוך ילדיכם, תלמידיכם מבית החינוך "א.ד.ם וסביבה"? נשמח לשמוע!
היי ליאת, מדהימה כהרגלך!
ממש נתת לי השראה בביקורך בבית החינוך, לא הכול אפשרי לביצוע בבתי הספר חסרי התקציב והמרחב אבל אנסה.
רציתי לדעת כיצד הגעת למקום הזה, כיצד תיאמת? האם בקלות אפשר לבקש ולהגיע? תודה 🙂
היי רביד,
אני מבינה לליבך, מצד שני אם נחשוב שהדברים לא אפשריים בגלל המרחב והתקציב לא נתקדם לשום מקום…
גם לפעמים נופלת למקומות האלה ואז מזכירה לעצמי שאם יש לי חלום אז אני יכולה להגשימו,
אני פשוט צריכה "לעוף" עליו ועל עצמי עם הרבה סקרנות, נחישות וכוח רצון.
לגבי בית חינוך "א.ד.ם וסביבה" את יכולה לשלוח מייל לבית הספר ולבקש לתאם סיור, יש להם ביקורים כמעט כל שבוע בשנה האחרונה…
adam.sviva1@gmail.com
בתור אחת שממש לא אהבה להיות ב ביה״ס
נראה שזה מקום שהייתי שמחה ללמוד בו.
באמת חושבים שם על חינוך ולימוד בהתאם
לצרכים של הילדים וזה פשוט גן עדן לעומת
כיתות של 35-40 ילד שאנחנו מכירים
בבתי הספר הרגילים.
כמה עצוב שרוב הילדים עדיין צריכים להסתפק
במערכת לימוד שמרנית ומתסכלת ורחוקה כל כך
מדרך החינוך שהבאת כאן על קצה המזלג.
נשאר לנו בינתיים לסמוך ולהאמין, שבמקום בו
מערכת החינוך שלנו נכשלה – מורות כמוך
יביאו לשינוי המיוחל!
אשמח לשמוע על סיור בבית הספר ובכלל על האפשרות לרשום ילדה לכיתה ג
היי גליה, נעים מאוד 🙂
הפוסט נכתב בעקבות סיור של ניב ושלי בבית החינוך. "א.ד.ם וסביבה" הוא בית ספר אזורי לילדי געש, שפיים וילדי האזור. את מוזמנת ליצור איתם קשר.
היי ליאת כתבה מדהימה חלום של כל אם וילד ללמוד בבית כזה
הלוואי שהכפפה תורם גם בדרום הארץ ויפתח כאן בית כזה✌