בית ספר דמוקרטי, תמיד רציתי לבקר בבית חינוך כזה. מההיכרות השטחית שלי עם מסגרות כאלה, נדמה היה לי שאני לא מתחברת לרעיון. שאני לא מבינה איך יתכן שילד בכיתה א' יכול להחליט אם ללמוד חשבון או לא ושאני לא מבינה איך יכול להיות שיש ילדים שאת כל זמנם בבית הספר, מבלים בהסתובבות בחצר ולא נכנסים לשיעורים. בקיצור, הרעיון של בתי ספר דמוקרטיים נראה לי קצת משונה ובוודאי שלא מתאים לכל אחד.
כך קרה שבוקר אחד נסעתי לפרדס חנה. יחד עם נעמה אורבך, שבנה לומד בכיתה ג' בבית החינוך הדמוקרטי "שבילים" ודפנה דייני (מנהלת החטיבה הצעירה ומחנכת שכולנו היינו רוצים כמותה בחיי ילדינו!) הכרתי קצת יותר את החינוך הדמוקרטי.
חשוב לי לציין שכל מה שאכתוב מבוסס על ביקור אחד בבית ספר דמוקרטי ספציפי. כמובן שיש ייחודיות ושונות בין בתי הספר השונים.
אז איך זה מתנהל?
כשילד נכנס לבית הספר, בכיתה א', אין לו מערכת שעות קבועה מראש כמו בבתי ספר אחרים. עד החגים הוא מתנסה במגוון שיעורים (לא רק במקצועות הליבה אלא גם במגוון האומנויות ושיעורים ייחודיים) ולאחר מכן, בפגישה משותפת של הילד, הוריו והחונך (מורה) הם בונים מערכת שעות מותאמת לילד, רצונותיו וצרכיו. סומכים על הילד שהבחירה שהוא עושה היא הטובה ביותר עבורו, מתוך הבנה שזו, מבוססת על הבשלות הרגשית, החברתית והקוגניטיבית שלו ושכרגע, זה מה שטוב עבורו.
"מה קורה אם ילד בחר בשיעור מתמטיקה ואחרי כמה שיעורים הוא מחליט שקשה לו ולא מתאים לו יותר? מה עושים אז? מוותרים? מתעקשים איתו על הבחירה? נותנים לו להסתובב כל היום בחצר?" שאלתי את דפנה. "יש סיבה שילד בוחר להיות בחצר במקום להיות בשיעור מתמטיקה. יכול להיות שהוא לא בשל מספיק כרגע ללמוד ויכול להיות שהוא זקוק להתנסות בעניינים חברתיים ועל כן הוא מבלה את מרבית זמנו בחצר, זה בסדר, כי זאת הבחירה שלו. אני אנהל איתו דיאלוג על זה. אברר איתו מדוע הוא לא נכנס לשיעור, האם הוא מעדיף לוותר כרגע על המתמטיקה ולחזור לזה בעוד חודש? האם הוא זקוק לעזרה? אנחנו מאמינים שהילד יודע מה טוב עבורו ושמערכת היחסים בינינו מושתתת על דיאלוג מתמיד ומתמשך ושהוא יאפשר למידה מתוך הילד ולא כי כפינו אותה עליו".
בעצם הבנתי שהחינוך הדמוקרטי לא תופס את החשבון והעברית ושאר השיעורים כחשובים יותר או פחות מלשחק כדורגל בחוץ, לטפס על עצים או לדבר עם החברות. ולכן , הזמן שהילדים בוחרים לא להיכנס לשיעור הוא לא זמן מבוזבז, אלא זמן ללמוד דברים לא פחות חשובים. ללמוד לשחק עם חברים, לעשות משא ומתן, להתפשר, לריב ולהשלים, לחלום, לדמיין ולשחק. היכולת של הילד לבחור מעניקה לו כוח, מעבירה לו את המסר שסומכים עליו, על היכולת שלו לדעת מה טוב עבורו. הדיאלוג המתמשך בין הילד, החונך וההורים מגדל ילד עם משמעת עצמית גבוהה, עם ערך עצמי שהוא שווה, שיש לו אחריות על הלמידה שלו. וכן, זה לא מתאים לכל הילדים וההורים. הורה צריך לבחון האם מסגרת מסוג זה מתאימה לו ולילדיו.
ומי נמצא עם הילדים שבחצר?
יש מורה שהתפקיד שלה מוגדר כ"מורת חצר", היא נמצאת בחצר במהלך יום הלימודים ונותנת מענה לילדים לפי הצורך שלהם. חשוב להבין, בעצם הבחירה של הילדים בשיעור ספציפי, יש הרבה פחות הפרעות בשיעור כי ילד שנמצא בשיעור אומנות, הוא בחר להיות שם, באותה מידה הוא יכול היה לבחור להיות במקום אחר.
תחשבו על זה שבכל בית ספר הייתה "מורת חצר"… מניסיון, יצא לי לא מעט פעמים במהלך יום לימודים לשוחח עם הילדים שהמורה הוציאה מהשיעור, או שהם לא רוצים להיכנס לכיתה מסיבה כזאת או אחרת. בבית ספר רגיל בדרך כלל אין מענה. ופה, יש מורה שכל תפקידה הוא להיות בחוץ עם הילדים. לשוחח, לתווך, לצפות ולהיות שם עבורם ואיתם, בעיניי צריכה להיות מורה כזאת בכל בית ספר.
איך נראה יום הלימודים?
ב"שבילים" בשונה מבתי ספר דמוקרטיים אחרים יש כיתת אם לילדי כיתה א'-ב'. הם נמצאים במרחב ה"חטיבה הצעירה" יחד עם ילדי כיתה ג' שהצטרפו למרחב לאחרונה. רעיון גאוני בעיניי! המעבר בין כיתה ב' לג' הוא בדרך כלל מאוד דרמטי וכאן הבינו זאת ונותנים מענה לקושי על ידי כך ש"שומרים עליהם בחממה" עוד שנה. הילדים לומדים מקצועות לימוד "רגילים" ומגוון אומנויות, יש שיעורים ייחודיים בהם המורה בוחר תחום אהוב שמעניין אותו ומלמד עליו וכן, הם גם יכולים לבלות בחצר במהלך השיעורים. במהלך יום הלימודים יש לילדים "זמן פּניוּת", זמן שאין שיעור מתוכנן והילדים מוזמנים לפעול במרחב ולשכלל את הכישורים החברתיים שלהם.
מה עושים בזמן הפניוּת?
בוחרים אם להיות בחצר, לעבוד עם "מורת החצר" או להיות לבד או עם חברים, עוזרים לאב הבית במשימות שונות, או משחקים ב"בית א-ג", כיתה שנראית כמו גן, עם משחקים, ספרים, ספות ושולחנות, כמו חדר מועדון לילדי החטיבה הצעירה. לבית א-ג' יש מורה שאחראית עליו ונמצאת בו כל הזמן. אם תשאלו אותי זה לא פחות חשוב מללמוד לקרוא ולכתוב.
עוד דברים קטנים-גדולים שהלהיבו אותי
כל שנה מקיים בית הספר "שבוע מחנה": ארבעה ימים שמתנהלים בחורשת בית הספר. הילדים מגיעים עם תיק קטן, מים ואוכל. בונים מחנה ומתנסים בשלל פעילויות חוץ, שמפעילים המורים והורים מתנדבים. מדי שנה מתקיים "שבוע הורים" בו מגיעים עשרות הורים במהלך שבוע ומלמדים דברים מעניינים. בהמשך לכך, מדי שנה בית הספר מעלה מול ההורים את הצרכים שלו הקשורים בשידרוג בית הספר וההורים בשיתוף הצוות והילדים מגיעים ליום קהילה ומשדרגים את נראות בית הספר.
בבית הספר, כמו בבתי ספר דמוקרטיים אחרים, מקבלים החלטות באמצעות שיח משותף של צוות, תלמידים והורים ואחרי תהליך ארוך של דיונים, למידה וחשיבה נערכת הצבעה דמוקרטית.
בכל שנה יש גם שבוע נושאי, שאת הנושא שלו בוחרים בהצבעה דמוקרטית. כל השבוע לומדים עשרות שיעורים שקשורים בנושא, בתחומי האמנות, המוזיקה, המחול והשפה. בשנים האחרונות הנושאים הנבחרים היו ארצות, וכך הילדים חוו את שבוע יפן, שבוע איטליה ושבוע ברזיל.
יש כל כך הרבה אלמנטים בבתי ספר דמוקרטים שאפשר כבר מחר בבוקר ליישם גם בבתי ספר "רגילים". ואולי, הדבר הכי חשוב שאפשר ללמוד מהם זה לסמוך על הילדים ועל הקצב והבשלות האישית שלהם, לשחרר, לאפשר לילדים יותר זמן להתנסות, למשחק, לשוטטות ולדעת שבעצם השחרור, אנחנו מאפשרים לילדים הזדמנות ללמוד את עצמם, את הזולת ואת העולם.
ש.ב
מתוך כל הנושאים שעלו בפוסט, מה הייתם לוקחים לבית הספר של ילדיכם? נשמח לשמוע!
היה תענוג לארח אותך בבית הספר ולראות את המקום שאליו אני רגילה כאמא – דרך העיניים הטריות והסקרניות שלך. אני מסכימה איתך לגמרי שגם אם לא הולכים על "כל השיטה" הדמוקרטית אפשר לאמץ חלקים בגישה ובעיקר את הכבוד לבחירות הילדים ולקצב האישי שלהם.
נעמה, תודה גדולה לך שאפשרת לי לבוא ולראות את הקסם הזה…
תודה!
אני חושבת שלימוד ההורים את כל העקרונות האלה, חשוב לא פחות (ואולי אפילו יותר) מלימוד הילדים. אם בית הספר הדמוקרטי בעיר מגורי היה נראה ומתנהל כך, הייתי שמחה. בפועל – המסגרת הדמוקרטית מאוד מתאימה לבני הצעיר (לאחיו הגדולים לא), והמכשול העיקרי הוא אני…
היי איילת, אני מסכימה איתך שכל בית ספר צריך לערב את ההורים ולשתף אותם במשנה החינוכית
ובהתליכים המתרחשים בבית הספר, על אחת כמה וכמה במסגרת חינוך דמוקרטי.
בית הספר הזה נשמע (נקרא) נפלא! הייתי מתה להתנסות בבית הספר הזה בעצמי, כילדה. הייתי מאוד שמחה שילדיי יחוו את הדרך הזו, ולראות אם היא מתאימה עבורם (הייתי שמחה לראות אותם צומחים לתוכה).
אני אוהבת את שיתוף הפעולה בין בית הספר להורים, ואוהבת את החשיבות שהמערכת הזו נותנת ללימוד המיוחד והחשוב שנוצר מהשהות מחוץ לכיתה (והקצאת המשאבים, כמו: המורות הייעודיות במרחבי החוץ) ומהחופש לבחור את הכניסות השונות לשיעורים.
היי סיון,
תודה על תגובתך. מניסיון, אין ספק שהורים מעורבים יכולים להשפיע בצורה חיובית על העשייה בבית הספר. אני חושבת שהתפיסה שבה השהייה בחצר והמשחק החופשי לא פחות חשובים מתחומים אחרים צריכה להיות מנת חלקם של בתי ספר נוספים, הלוואי ויהיו עוד בתי ספר כאלה, הוא בהחלט יוצא דופן בתחומים רבים.
אחד הדברים הכי משמעותיים בעיניי בבית החינוך שבילים שגם אותו אפשר ליישם מחר בכל בית ספר זה חצי שעה של שיעור חברה בכל בוקר. כן במקום לרוץ מהר מהר ללימודים עצמם יש זמן לפתוח את היום בדיבור עם הכיתה ( כמובן שהרמה עולה עם הגיל ) על ענייני היום ובכלל שלל נושאים חשובים
היי טל, אני ממש מסכימה. גם אני מקיימת בכיתתי מפגש בוקר מדי יום, זה כל כך משמעותי עבור הילדים וגם עבורי. זה יכול לעשות הבדל משמעותי בבוקר עבור ילדים מסוימים ובכלל, כולנו היינו רוצים שבבוקר מישהו ישאל לשלומינו, יתעניין בנו ולא ישר לקפוץ לעניינים…
אני הורה לשני ילדים בבית ספר יסודי "רגיל" וכל פסקה אני קורא ומתלהב וחושב איך אפשר להביא ולהתאים את הרעיון הזה והזה לבי"ס שלנו.
תודה על תיווך הגישה והרעיונות 🙂
הלוואי ויכניסו אפילו רק "מורת חצר" זה כבר יעשה שינוי מדהים, או "מועדון" – כיתה שהילדים יכולים לבוא ולבחור מה לעשות בה… בקיצור כל שינוי חיובי יהיה מבורך