5 חודשים לא הייתי פה! אני לא מאמינה שעברו חמישה חודשים מאז כתבתי את הפוסט האחרון, זה בהחלט הזמן הכי ארוך שלא כתבתי מאז פתחתי את הבלוג בקיץ 2014.
אתם בטח רוצים לדעת לאן נעלמתי, אז האמת שכתבתי את הפוסט הזה כבר 5 פעמים בחודשיים האחרונים ורק עכשיו, אני מרגישה שאני יכולה לנסח את הדברים בפשטות, בבהירות, בכנות ובתמציתיות.
בספטמבר השנה התחלתי ללמד בבית ספר חדש, בחטיבה צעירה, בעיר אחרת מהעיר בה לימדתי קודם. הייתי בטוחה שההתחלה החדשה תהיה נפלאה – שאגיע עם כל היכולות, הרעיונות, הכוונות, הרצונות והחלומות שלי והכל יתחיל חלק, שכחתי שלפעמים התחלות הן מאתגרות אם לא לומר קשות מאוד.
אז לקח לי חמישה חודשים להתאושש… ללמוד את המערכת מחדש, להכיר את הצוות, את הילדים, ההורים, להכיר את עצמי כמורה שהיא גם אימא. להכיר את המבנה הזה שנקרא "חטיבה צעירה" ואיך בתוך כל המסגרת הלא מוכרת, התנאים שהם לא תמיד בדיוק לפי תפישת עולמי, אני מצליחה להביא את עצמי בצורה הטובה ביותר.
בשורה התחתונה, אני כל הזמן מזכירה לעצמי למה בחרתי במקצוע המורכב-מבורך הזה.
אני פוגשת מדי בוקר 23 (כן כן, 23!) ילדים מתוקים ובמפגש בינינו אני משתדלת לראות, לזהות, לחפש ולשמר את הניצוץ המיוחד הזה שיש להם. אני זוכה לפגוש את הנפש הכי יפה, רכה ומתוקה, זאת שכל מה שהיא זקוקה לו זה מילה טובה, חיוך, חיבוק וסימן שראיתי- ראיתי אותה.
אז עכשיו אני חוזרת לכתוב, מרגישה שט"ו בשבט שקובע את סיומה של שנה חקלאית אחת ואת תחילתה של שנה אחרת, הוא בדיוק הזמן המתאים.
בט"ו בשבט אנחנו זורעים, נוטעים, שותלים, מברכים ומקווים. מקווים שהזרעים שטמנו יצמחו, כל אחד בקצב שלו. הזרעים ינבטו, העלים יצמחו, יגדלו, יפרחו ויהיו מה שהם אמורים ורוצים להיות… בדיוק כמו בחינוך.
מאחלת לנו ימים שטופי שמש וגשם, ימים של קשת בענן והתרגשות מהדברים הפשוטים ביותר.
נתראה בקרוב,
ליאת, מורה בפיג'מה
יקירתי! ברוכה השווה! את מרגשת ומרעננת ומפריחה תקווה לחינוך ראוי יותר!
כפתור ופרח
עפרה
תודה עפרה יקרה, תודה על ההשראה שאת עבורי גם אחרי אי אילו שנים…
חיבוק גדול!
כיף שחזרת. התגעגעתי. גם אנחנו שותלים וזורעים ומטפחים ומקווים לטוב. ופרחי הבר – הלקוחות שלנו – מגיבים כך או אחרת. יש מי שמשגשגים מיד, ויש מי שבכלל לא, ויש מי שרק אחרי שנה שנתיים נקלטים ומתפתחים.
אז יש לי הזדהות מלאה עם המטאפורה.
בהצלחה…
תודה מירי, כרגיל המילים שלך נוגעות בי במקומות הכי רגישים. חיבוק גדול וגעגוע
בטוחה שאת כבר "שוחה" כמו שאת יודעת…ללא ספק הם זכו בך. המשיכי לעשות חיל! בהצלחה!
תודה מזל יקרה
גם אני לומדת את המערכת מחדש- אמנם באותו בית ספר, אבל- כיתה חדשה, שכבה חדשה (עליתי לכיתה ג'), מקצועות וכיתות נוספות, הפכתי לאמא יחידנית, מנהלת חדשה….
בא לי לעזוב הכל. זה מה שבא לי.
היי מיכל,
אני מבינה לליבך, היה לי מאוד קשה לצאת ולהיפטר מהתחושות הקשות שליווי אותי בתקופה האחרונה והיו לא מעט.
אני בעיקר מזכירה לעצמי כל בוקר לחייך ושאני פה בשביל הילדים ולהם, מגיע לקבל אותי במיטבי.
פה בשבילך אם תרצי לדבר, להתייעץ או סתם לפרוק. זה המייל שלי liatshmerling@gmail.com
אפשר להיפגש לקפה טלפוני 🙂
הי ליאת, כמה כיף שחזרת! מחכה לקרוא רעיונות חדשים…
מבטיחה להשתדל 🙂
ברוך שובך יקירה!
מאחלת לך (ולנו) המשך עבודה פורייה ומהנה.
אני מאד נהנית מכל הרעיונות שלך הנפלאים, חזקי ואמצי!
תודה רבה סימונה!
אכן ליאת
מכירה את מה שאת עוברת
ועדיין לא תמה השנה.
לא מנחם, מחזקת את ידייך
תצעדי בדרך שאת מאמינה בה.
המקום מאתגר, את הפרגון שאבי מכוחותייך.
המשך שנה רגועה
אולי עם הנץ הניצנים יתפתחו עלעלים.
תודה עדי יקרה
התגעגענו!
אל תוותרי. בהצלחה
לא מוותרת… פשוט הייתי צריכה זמן התאוששת 🙂
ליאת
קוראת את מילותייך ומזדהה
לעשות את הכי טוב שלנו בתוך המערכת
זכו בך השתילים הרכים
טוב שבאת
לילך
תודה רבה יקרה
מקנאה בנשמות הרכות שעוברות דרכך
אפשר לעשות תיקון ושתהיי המורה גם שלי??
תודה ליאת על המחשב רוח הרענן והחדשני
תודה לך על המילים המרגשות
היי ליאת,
נפלא שחזרת, היית חסרה, שולחת לך חיבוקים, אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו את החיוך והתודה בעיניים של הילדים שיודעים לזהות מי אוהב ומאמין בהם.
אוהבת ומתגעגעת, בהצלחה בהמשך!!!
ניצה.
תודה יקרה, חיבוק גדול בחזרה.
הו כמה טוב שחזרתתת
זה כמו שהיינו במרחב שלך ולא היית בו
🙂
מצחיקה 🙂 האמת שפתאום גם אני חזרתי לקרוא את כל הפוסטים שלי… הייתי צריכה להזכיר את עצמי לעצמי 🙂
ברוכה השבה
כמה עוצמה יש בפגיעות, בתחושות והבנות חדשות שצריכות מקום ועיבוד ואיזה יופי שלקחת לעצמך את הזמן הזה. למייסי גריי יש שיר שנקרא
"a moment to myself", שולחת לך אותו באהבה. מחכה לתובנות מהתהליך הזה. כיף שחזרת.
ברוכה השבה ליאת! אני בטוחה שהאתגרים הלא פשוטים יהפכו אותך למורה טובה יותר ולאדם טוב יותר.