שיחה בהפתעה!

בעוד חודש תסתיים לה שנת הלימודים, חשבתי שתקופה זו היא הזדמנות לשתף אתכם באחת השגרות המשמעותיות שהיו לנו השנה בכיתה… שגרה שתוכלו בקלות ליישם בבית, במקום העבודה וכמובן בבית הספר.

מכירים את זה שאתם באמצע יום עבודה, הטלפון שלכם מצלצל ועל הצג מופיע המספר של המורה / הגננת של הילד שלכם? מה עובר לכם בראש באותו רגע? בעיקר דברים שליליים… "אוי לא מה קרה?…" או "מה עכשיו הוא עשה?…" או "שוב היא מתקשרת…" אתם עונים במהירות ובדרך כלל לברכת השלום מצטרפת השאלה "הכל בסדר?".

רב המורות / גננות מתקשרות כאשר קרה משהו פחות חיובי, בוודאי אם זה במהלך יום הלימודים. כאשר אנחנו מתקשרות, זה בדרך כלל לעדכן, לשתף או להתייעץ על נושא מסוים שקשור בילדים שלכם / שלנו. כמובן שבסופו של דבר מטרת השיחה היא לייצר דבר חיובי – שיתוף פעולה יחד, חשיבה על ילדכם. לרוב הצורך בשיחה נובע מקושי מסוים, אתגר או חוויה שלילית שהתרחשה בכיתה.

בחודשים הראשונים של השנה הרגשתי שאני מדברת לא מעט עם ההורים בכיתתי ושהשיחות מגיעות בעקבות חוויות מאתגרות או קשיים שעולים בכיתה. הרגשתי שיש הורים שאני מדברת איתם על בסיס קבוע כשהשיחות מתקיימות מעל לראשי הילדים. לעומתם, יש הורים שאני לא יוצרת איתם קשר בכלל.

רציתי לשנות גישה, הרגשתי שעל מנת לייצר שיח חיובי יותר עם ההורים, לגרום להם לשתף פעולה, להרגיש שאני באמת רואה את ילדיהם ובעיקר על מנת להעצים את הילדים, אני צריכה לעשות משהו אחר. השיחות הטלפוניות שלנו חשובות מאוד אבל חשובה לא פחות המילה הטובה, החוויה החיובית והתחושה שראיתי את הטוב בילדים שלהם.

בעקבות התחושה הזאת, התחלתי לקיים בכיתתי "שיחה בהפתעה". אני בוחרת ילד/ה שאני רוצה לציין אותם לטובה באותו יום – זה יכול להיות בעקבות מעשה חיובי שעשו, שינוי לטובה, מאמץ מסוים וכדומה… אני משתפת את ילדי הכיתה בהתנהגות שראיתי ובדרך כלל, מהר מאוד, הם יודעים להגיד מיהו הילד/ה שחשבתי עליהם. אחרי השיתוף הילד/ה מגיעים לעמוד לידי, אני שואלת אותם למי הם היו רוצים שאתקשר לאמא או לאבא, אני מחייגת ושמה את השיחה על הרמקול ואז מתחילה הרוטינה הקבועה: הטלפון מצלצל וכשההורה עונה כל ילדי הכיתה אומרים יחד "שלום", אני משתפת את ההורה שהתקשרתי בעקבות "שיחה בהפתעה" ומספרת על אותו מעשה / התנהגות ראויה שזיהיתי באותו יום. כשאני מסיימת כל ילדי הכיתה קוראים בשמו של הילד בקריאות עידוד, אנחנו נותנים להורה להגיב… והשיחה מסתיימת בברכת "צהריים טובים".
מרגש לראות את המבט על פניו של הילד כשאני מתקשרת להוריו לספר על מעשה חיובי. מרגש לשמוע את הקול השמח מצידו השני של הקו ולראות איך ילדי הכיתה לומדים להתלהב ולפרגן לאחרים.

לאחר שסיימנו את הסבב הראשון של "שיחה בהפתעה", החלטתי לעשות שינוי באופן הבחירה. לאחר שעשיתי "מודליניג" לסיבה בה ילד מסוים נבחר, החלטתי להעביר את האחריות לילדים והם אלו שממליצים על הילד שיזכה ל"שיחה בהפתעה"…
כשאנו מתכנסים לשיחה, אני שואלת את הילדים כל יום את אותה השאלה: "מי רוצה להמליץ על ילד/ה שההתנהגות שלהם הייתה ראויה היום? שראיתם שהוא עשה מאמץ? מעשה חברי?". הילדים משתפים בשם הילד ומפרטים מדוע בחרו דווקא בו. בצורה זו הם לומדים לראות את האחר, לזהות את הטוב, לשיים תכונות והתנהגויות מסוימות, להרחיב את אוצר המילים שלהם, לפרגן ועוד… הילד הנבחר מגיע ל"שיחה בהפתעה" אבל הפעם, במקום שאני אשתף את הוריו בסיבת הבחירה, אני מזמינה ילד מהכיתה שמשתף בהתנהגויות החיוביות שהובילו לשיחה.

תענוג לראות איזו השפעה חיובית יש למעשה הפשוט הזה על השיח הכיתתי, על עידוד התנהגויות חיוביות, על היכולת של הילדים לפרגן ולזהות את הטוב זה בזה. עבורי כמחנכת זה מאפשר לחפש ולזהות את הטוב שבכל ילד וילדה על אף הקשיים שעולים במהלך יום הלימודים ובמידה מסוימת, זה גם מעמיק את ההיכרות שלי איתם.

"שיחה בהפתעה" היא מעשה קטן שעושה שינוי גדול! אפשר לקיים אותה בארוחת הערב –  לבחור מדי ערב בן משפחה שרוצים להעצים אותו ולהתקשר לקרוב משפחה אחר, אפשר בקלות ליישם אותה גם במקום העבודה ולפרגן לקולגות…
אין דבר יותר מרגש מלקבל מילה טובה גם באופן אישי וגם בפרהסיה, חשוב להשתדל לראות את הטוב באחרים ולא פחות חשוב, להגיד להם את זה כמה שיותר.

שנזכה להרבה "שיחות בהפתעה", גם בתקופה זו של השנה 🙂

ליאת