דברים שלא לומדים (בדרך כלל) בבית הספר

בתור נערה הייתי מדריכה ורשג"דית בצופים, בצבא ולאחר מכן בחברת אלביט, עסקתי בהדרכה. כשיצאתי לשליחות מטעם הסוכנות היהודית, הדרכתי ילדים בני 3-12 על "תרבות ישראלית" וכבחורה צעירה, אספתי שעות של בייביסיטר יצירתי.
כשבחרתי לחנך כיתות א'-ב', בחרתי בגיל המדויק הזה מכמה סיבות, הרלוונטית לפוסט הזה היא האמונה שזהו הגיל בו אנו אוספים אינספור חוויות ראשוניות בבית הספר. חוויות אלו, יכריעו האם נשמור על ניצוץ הסקרנות וחדוות הלמידה, איך נתפוס את עצמנו כיחידים בתוך חברת ילדים, מה נדע על החוזקות כמו גם על החולשות שלנו ואלו תלמידים ואנשים נגדל להיות.

במקומות רבים, בית הספר שם דגש מרכזי על הלמידה הדידקטית, על מיומנויות חשובות מאוד (שלא תבינו אותי לא נכון) של קריאה, כתיבה, חשבון, מדעים, אבל לצערי פעמים רבות, מוותרים או לא שמים מספיק דגש על המיומנויות החשובות באמת…

התחלתי לספר לכם כבר על בית הספר שלנו, שאחד העקרונות שעומדים בבסיסו הוא האמונה שהשכונה מהווה משאב לימודי אדיר ושהמפגש עם האנשים, המרחבים והעסקים השונים, מזמן אינספור הזדמנויות ללמידה טבעית ומשמעותית בכל תחומי החיים.

אז איך זה בא לידי ביטוי, אתם בוודאי שואלים, אז הנה דוגמה מהיום שלנו…

השבוע יצאנו כמדי יום שני לגן הבוטני. ביציאה מהשער עצרנו ליד יצחק השומר, הילדים ברכו אותו לשלום, שאלו אותו מה שלום הנכדים שלו והתייחסו לתספורת החדשה שלו. מה למדנו? להתייחס לאנשים שאנו פוגשים מדי יום, להתעניין באדם אחר, לשים לב לפרטים (ראינו שהוא הסתפר), שמחמאה גדולה יכולה לעשות שינוי גדול ובעיקר, להיות אדיבים ומסבירי פנים.

בדרך, עברנו לא מעט כבישים אותם חצינו בבטחה תוך חזרה על כללי חצייה נכונה. הקפדנו שלא ללכת על שביל רוכבי האופניים וציינו בקול כל פנייה "שמאלה" או "ימינה". ניסינו לקרוא את שמות הרחובות, הכרנו את שמות העצים בשולי הדרך כאשר ציינו לעצמנו את מאפייני העץ שיזכירו לנו את שמו. צעדנו קצת יותר מקילומטר אל היעד…
מה למדנו? כללי חצייה נכונה, הכרות ותשומת לב לתמרורים והתמצאות במרחב. הכרנו את שמות הרחובות שבשכונה, עודדנו הליכה ברגל ולמדנו לשים לב לדברים שנמצאים במרחב שלנו (כמו העצים בשולי הדרך) שבדרך כלל אנו לא מעניקים להם התייחסות מיוחדת…

בדרך לגן הבוטני חלפנו על פני המתפרה של נעמי, חיכינו שתסיים לשוחח עם לקוח על מנת לברך אותה בברכת "בוקר טוב". שוחחנו עם הירקן שהכיר לנו שמות של ירקות שלא זיהינו, פגשנו את גיא הדוור שסיפר לנו אודות עבודתו ואיך הדואר מגיע עד ביתנו. התרשמנו מהדלת הגדולה של בית הכנסת עליה יש סמל של מנורה ומגן דוד ושאלנו על ההבדל בין חנוכייה למנורה, אפילו פגשנו את סבא של נעמה שחיכה לה עם ורד באמצע הדרך.
מה למדנו? שהדרך מלאה בהזדמנויות ללמידה! למדנו להיות אדיבים, לשאול שאלות כמו כן לחכות לתורנו, למדנו להתעניין, להתבונן מה יש סביבנו ולחבר ידע קודם לידע חדש.

אני מאוד אוהבת את ההליכה לגן הבוטני, האמת שזה אולי החלק האהוב עלי ביום. יש משהו בהליכה המשותפת, בשיחה בדרך עם הילדים, בשירה המשותפת כשאנחנו צועדים ובמפגש שלהם עם הרחוב והשכונה, שמרגש אותי. עד השנה ביליתי רב הזמן עם הילדים בין כותלי בית הספר והיציאות שלנו למרחב הציבורי היו ספורות ומדויקות. פתאום עכשיו, יש לי הזדמנות כמעט מדי יום ובאופן קבוע כל שבוע, ללכת איתם באותה הדרך, לחוות איתם רגעים אמיתיים מהחיים! על הדרך, אנחנו גם לומדים דבר או שניים על הסביבה ועל עצמנו…

הערה אחרונה לסיום… אביגיל שלי רק בת שנתיים ועל כן ההליכה המשותפת שלנו בשכונה מלאה ברגעים של תשומת לב והתפעלות – מבעלי החיים שאנחנו פוגשות, מעלי השלכת, מהאופניים שעוברים אותנו ומאיסוף כל מיני פריטים שמעניינים אותה. אני שואלת שאלות על היום שלה ולפעמים גם השתיקה, נעימה לנו.
האם גם אתם מצליחים, אפילו לפעמים להקדיש תשומת לב אמיתית להליכה היומיומית עם ילדכם? לפעמים ובמיוחד כשהם גדולים, אנחנו רק רוצים להגיע ליעד. אז הנה הזמנה לנסות ללכת ביחד קצת אחרת…

ש.ב
_________________________________________
זיהיתם דברים נוספים שלמדנו בדרך? נשמח לשמוע!