השנה, זה בידיים שלכם!
בכל שנה הורים רבים מתלבטים האם לשלוח את ילדיהם בימי הזיכרון לבית הספר, הם חוששים, שמא הילדים יחשפו למידע שאינו תואם את גילם ונפשם העדינה. ילדיי הפרטיים עדיין צעירים, כך שטרם חוויתי התלבטות בנושא, אולם מהיכרותי את מערכת החינוך, אני לגמרי יכולה להבין את ההתבלטות שלכם, ההורים.
והנה, השנה יש לכם וגם לי, כאמא, הזדמנות! הזדמנות לבחור עד כמה ומתי ילדינו יחשפו לנושא המורכב הזה שנקרא "שואה". עכשיו, כשכולנו יחד בבית (גם אם מתקיים מפגש "זום" כיתתי בנושא) יש לנו היכולת להחליט האם נרצה שילדינו יקחו בזה חלק, ואיזו אחריות אנחנו לוקחים על חשיפת ילדינו לנושא.
היכן מתחילים?
לטעמי, השאלה הראשונה שעלינו לשאול את עצמנו היא: מהו הדבר הכי חשוב בעינינו ב"יום הזיכרון לשואה ולגבורה?" כשנבין זאת, נדע מה נרצה שילדינו ידעו בהתחשב בהיכרותנו אותם וביכולת שלהם להכיל בתקופת ה"קורונה" הנוכחית. אחרי שנבין זאת, נחליט מתי נרצה לדבר עם הילדים על הנושא. מאחר ובערב יום הזיכרון לוח השידורים משתנה, יש הורים שירצו לדבר עם ילדיהם כבר בערב ויש כאלה, שיעדיפו לדבר רק בבוקר הצפירה.
כאשר מגיעים לשוחח עם ילדים על הנושא, חשוב קודם כל לשאול אותם מה הם יודעים, לערוך סדר במידע שהילדים משתפים ולהדגיש את ריחוק הזמן והמקום, לשם יצירת תחושת ביטחון ומוגנות.
בשיח עם תלמידיי אני מקפידה להשתמש בצמד המילים "שואה" ו"גבורה" יחד, שכן הם מעוררים אופטימיות. מאחר והילדים צעירים ומבלבלים פעמים רבות בין אירועים ושמות, אני מקפידה להסביר את המושגים שעלו בשיחה איתם בצורה הכי מדויקת ופשוטה שניתן, למשל:
יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום להיזכרות באנשים שכבר לא חיים, שנהרגו בשואה לפני המון המון שנים והיו גיבורים.
שואה – אסון גדול שבו נהרגו המוני אנשים, ביניהם יהודים רבים.
הנאצים – אנשים שחיו לפני שנים רבות בארצות רחוקות והיו אכזריים ורעים מאד והרגו יהודים בשל יהדותם.
צפירה.
הצפירה היא אירוע שלא ניתן להתעלם ממנו ודרכו אפשר להסביר לילדים קטנים את משמעות היום הזה. כדאי לקשר את הצפירה לעולמם. אני נוהגת לשאול את הילדים אילו סוגי צפירות הם מכירים (אמבולנס, אזעקה וכד') ומסבירה שהצפירה של ימי זיכרון היא צפירה מיוחדת, לא כזו שמזהירה מפני סכנה אלא כזו שנועדה להודיע על יום מיוחד. הצפירה נועדה לעצור לדקה את מה שאנחנו עושים, כדי שנזכור ונחשוב על האנשים הטובים שסבלו והגיבורים האמיצים שניצלו וניצחו את הרעים, העצירה הזו מסמלת את הכבוד שלנו ליום הזה. כדאי לדבר עם הילדים על איך נהוג לעמוד בזמן צפירה אולם השנה בבית, אולי נרצה לעמוד מחובקים? נחזיק ידיים. נוכל להחליט איפה נרצה לעמוד בבית וגם, לשתף לפני על מה אפשר לחשוב בזמן המיוחד הזה וכמובן לשוחח אחרי, איך הרגשנו.
השנה זה בהחלט ירגיש אחרת...
בנימה אישית, שני הסבים ושתי הסבתות של עידן בעלי, הם ניצולי שואה, או כפי שאנחנו נוהגים לומר הם "שורדי שואה" אנחנו הניצולים. בשנה החולפת נפרדנו בעצב גדול מסבא חנניה וסבא פיליפ שהלכו לעולמם. רני שלנו, קרוי על שם סבא חנניה ז"ל שאופטימיות גדולה ושירה היו שני הדברים שמסמלים אותו עבורנו. השם רני בעברית מסמל "השמחה והשירה שלי", שם שמזכיר לנו כל יום מחדש שאופטימיות ומוזיקה הם דרך חיים. אחד הדברים שקשה לנו איתם בימים האחרונים, זה העובדה שלא נוכל לחבק ביום הזה את סבתא נחמה, שתזכה לחיים ארוכים, אמן! סבתא נחמה מייצגת עבורנו את אהבת האדם, אמונה, ענווה, אומץ, נחישות ואופטימיות לאין קץ. השנה יש לנו הזכות לציין את יום השואה בצורה המשמעותית ביותר שביכולתנו, בחיק המשפחה הגרעינית שלנו. יש לנו הזכות לחשוב ולקיים הלכה למעשה את צוואתם – להתייחס לכל אדם באשר הוא אדם, לנהוג בענווה, ברוחב לב ולזכור ולא לשכוח, לא רק למענם אלא בעיקר, למעננו.
