הסגר השני, תפס אותי לא מוכנה על אף שחשבתי שאני מוכנה מאוד… הרגשתי מדוכדכת, חסרת מוטיבציה, קצת "על טייס אוטומטי". אני מכירה את ההתנהגות הזו אצלי, בדרך כלל במצבי שינוי אני מקבלת איזו "חבטה" ולוקח לי כמה ימים להרגיש שאני מחזירה את השליטה לידיים שלי. הפעם, הרגשתי בעיקר שאין לי שנייה לעצמי ואני דואגת בעיקר לאחרים במקום לשים את עצמי ראשונה. ואז, אחרי שבוע של רחמים עצמיים החלטתי להתאפס – החלטתי שאני לא מוותרת על עצמי, וכדי שלכל בני הבית שלי יהיה טוב אני צריכה קודם לדאוג לעצמי! יצאתי לרוץ. שוחחתי עם עדי המדהימה שמלווה אותי בבירור החלומות שלי בתקופה האחרונה, במסגרת השיחה שלנו עלה "משחק הערכים" שקראתי עליו לראשונה בספרו של אייל דורון "החיים בלונה פארק". עדי ביקשה ממני לבחור 8 ערכים שמייצגים אותי ולצמצם אותם עד שנשארתי עם ערך אחד ויחיד – דוגמה אישית.
הבחירה ב"דוגמה אישית" אפשרה לי להחזיר לעצמי את השליטה בבחירות היומיומיות שלי ובניהול הזמן שלי. זה אפשר לי להתבונן מהצד על ההתנהלות שלי בשבוע עד לאותה נקודה ולחשוב, איך אני רוצה להתנהל מעתה והלאה בתקופה הנוכחית. אני הרי מקדשת את ערך הדוגמה האישית בכיתה, איך שכחתי אותו בחיים האישיים? אז התחלתי. התחלתי לתת ביטויים פיזיים לדוגמה האישית שלי. אני רוצה לשתף אתכם בשלוש תובנות משמעותיות שאולי יאפשרו גם לכם, לנשום קצת יותר טוב.
הראשונה, סדר יום! אחד הדברים שאני מאוד מנסה להשתפר בהם בתקופה האחרונה הוא ניהול הזמן שלי. חשוב לי שיהיה לי תכנון של כל יום בשבוע כך שאספיק לעשות את כל מה שתכננתי ואפילו יותר… בתקופה בה כל יום מרגיש כמו שבת, אין דבר חשוב יום מסדר יום קבוע וידוע. סדר יום במיוחד אצל ילדים (וגם אצלנו המבוגרים) מייצר תחושת רוגע, ביטחון ומסגרת ברורה שמאפשרת בתוכה חופש פעולה. אז אחרי שהקפדתי לתכנן את השבוע שלי (דוגמה אישית אמרתי?) הכנו לאביגיל (אוטוטו בת שלוש) סדר יום ברור בו היא מסמנת בכל שלב ביום מה עשינו. בדרך זו, יכולתי להגדיר מתי גם כשאנחנו בבית יחד, יש לי זמן לעצמי וגם היא, למדה לאט לאט להעסיק את עצמה ופחות לדרוש ממני תעסוקה…
התובנה השנייה שהייתה לי היא שבסופו של דבר, אחד הדברים שהכי ממלאים אותנו וגורמים לנו לתחושת סיפוק היא העשייה למען אחרים. "זה משמח לשמח" אמרתי לעידן באחת מהשיחות שלנו וכך, בבוקר החג, עמדנו בפינת הרחוב עם שולחן עמוס שוקולדים, מוזיקה משמחת ושני הילדים המתוקים שלנו מחלקים "שמחה" לעוברים ושבים 🙂
אגב, בשיחות עם לא מעט מורות השבוע לגבי ההתלבטות איך תראה למידה מיטבית מרחוק, אמרתי שאני חושבת שבכל יום צריכה להיות משימה קבועה של "עשיית טוב למען אחרים". זה משמח, זה ממלא במשמעות ואפשר לעשות וללמוד דרך זה כל דבר שבעולם!
השלישית, אין על ריטואלים! בתור חובבת מסורות מושבעת אני מאוד אוהבת ריטואלים. ריטואל הוא בעצם פעולה עיקבית שחוזרת על עצמה בזמנים קבועים ובבסיסה נמצא ערך שחשוב לנו. שני ערכים שחשוב לי לעודד אצל ילדיי הם אופטימיות וראיית הטוב. אז בכל ערב לפני השינה, אני משתפת את אביגיל בדבר טוב שקרה לי היום ושואלת אותה "איזה דבר משמח היה לך היום?". לפני מספר ימים בזמן שתליתי כביסה, אביגיל התיישבה לידי ופתאום שאלה "אמא, מה משמח היה לך היום?". התמלאתי בשמחה, אנרגיה ונחת – אין כמו לראות ערכים שחשובים לנו מוטמעים אצל ילדינו, כדי להבין שעשינו משהו נכון.
ברגע שבחרתי לעצמי ערך ואני מזכירה לעצמי מדי יום "אני דוגמה אישית" אני מודעת הרבה יותר לכל ההתנהלות שלי. ברגע שאני מודעת לכך שהילדים שלי מסתכלים עלי ומרגישים אותי כל הזמן, זה נותן לי מוטיבציה, משמעות ורצון במיוחד תקופה הנוכחית במיוחד, להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמי.
ואתן? יש לכן איזה משפט? ערך? מילה שאתן אומרות לעצמכן והיא מאפשרת לכן לראות את הדברים בצורה חיובית יותר?
בעמוד האחרון של מחזור התפילה ליום כיפור של ארגון רבני צוהר, נשאלת השאלה "מה יקרה איתנו לאחר שהקורונה תצא מחיינו? האם נחזור להיות שוב אותם אנשים ולנהוג כמקודם? או האם משהו בנו ישתנה?
אין לי ספק שמשהו בנו חייב להשתנות, רוחות הסתיו שמנשבות כרגע בחוץ הן רוחות של שינוי – שינוי ברבדים האישיים והעמוקים ביותר שלנו כיחידים וכחברה.
אז אני כרגע בוחרת להיות דוגמה אישית. ואתן?
** תודה גדולה לאורית פרנפס שקראה את הפוסט והזמינה אותי להתבונן על דברים נוספים ביום שלי מנקודת מבט קצת אחרת.
איזה פוסט יפה, ליאת, כולו מפיץ טוב ושמחה. את דוגמא אישית, אין ספק, לילדים שלך, אבל לא רק. דוגמא אישית של איך להיות דוגמא אישית.
יופי של אבחנה!
ואני תוהה אם גם את פשוט לא מסוגלת לכתוב דוגמה, אלא רק דוגמא.
אני עובדת עכשיו על סדנה ושוברת את השיניים והידיים לא לכתוב אוטומטית סדנא. מתבאסת בכל פעם שהמחשב מסמן לי את המילים הללו בקו אדום…
האמת שגם אני תמיד כותבת עם א… וזה תמיד מתקן וגם האקדמיה אמרה לכתוב עם ה 🙂 מבינה לגמרי!
הי רונית, אני לא יודעת אם הגבת לתגובה שלי או לליאת, אבל בכל מקרה יש לי תשובה לגבי דוגמא או דוגמה: עבדתי פעם עם עורכת לשונית שהסבירה לי את הכלל (וזה נכון גם לסדנא ועוד כאלה). צריך בעצם ללכת להטיית הרבים, ולשאול האם אני אומרת דוגמאות או דוגמות? אם דוגמאות אז היחיד הוא דוגמא 🙂
אם ככה אז הייתי צריכה לכתוב דוגמא 🙂
תודה, אני חושבת שזאת המחמאה הכי גדולה שקיבלתי!
לא חשבתי על זה כמחמאה, אלא כמה שאני רואה ומרגישה. אני שמחה ששימחתי אותך 🙂
מסכימה עם המשפט החכם של אורית: את דוגמא אישית לאיך להיות דוגמא אישית. נהדר.
תודה תודה תודה, זאת מחמאה אדירה!
התגעגעתי לפוסטים שלך 🙂 אין ספק שזו תקופה מאתגרת, במיוחד שלא רואי את הסוף. הטיפים כמה פשוטים ככה מדויקים. שנהיה בריאים
וואי יסמין איזה כיף, את מדרבנת אותי להמשיך לכתוב 🙂
תודה רבה לך!
את מעוררת השראה!
מחזק אותי לקרוא דברים כל כך מרגשים בתקופה המורכבת שאנו חיים.
מסכימה איתך לחלוטין, ללמד לראות את הטוב הוא אחד האתגרים החשובים שלנו, בכיתה ובטח בחיים האישיים והכל מתחיל בדוגמה אישית.
תודה!
תודה רבה לך על התגובה! אני שמחה שיכולת למצוא חיזוק וכוח בפוסט שלי, זאת הייתה המטרה. שתהיה שנה טובה, בריאה ונעימה.