עכשיו כשהחיים חזרו להיראות מעט יותר דומים לחיים שאני מכירה… עכשיו כשיש לי יותר מדקה לעצמי ביום כי הילדים חזרו לגן (אמרו להיות פה אייקון שלי קופצת משמחה מהולה בדאגה…) גלגלי המוח שלי לא מפסיקים לעבוד. למרות שאני לא חוזרת ללמד בעוד מספר ימים (בתקווה שאכן יחזרו לבית הספר כבר בשבוע הבא) אני מוצאת את עצמי כל הזמן עסוקה בשאלה "לאיזו כיתה כמחנכת, הייתי רוצה לחזור? לאיזו כיתה כאמא, הייתי רוצה שיחזרו ילדיי? אילו שינויים כמורה הייתי עושה בתקופה הנוכחית כדי להפוך את כיתתי למקום מוגן, מאפשר, רלוונטי והרואה אדם"?
אין לי ספק שהתקופה הנוכחית היא הזדמנות לעשות שינוי ב"חלקת האלוהים" הקטנה שלנו כמורות וכהורים. אני לא מציעה פה שינוי ברמת המערכת, אני מציעה שינוי ברמת הכיתה, ברמת המורה שמבינה שזה הזמן שלה להפוך את הכיתה למרחב בו היא הייתה רוצה ללמוד כילדה, מרחב בו הייתה רוצה שילמדו ילדיה הפרטיים.
אז לפני שאתן קוראות את הפוסט, אני רוצה להזמין אתכן לענות על השאלה הבאה: " מחר בבוקר, כשילדיכן יחזרו לבית הספר, איך הייתן רוצות שיראה סדר היום שלהם? מה הם שלושת הדברים שהכי חשובים לכם בזמן השהות של ילדיכן בבית הספר? כשילדיי הולכים לגן הכי חשוב לי שיראו אותם, שהם ירגישו אהובים ושיתנו להם את החופש לפעול, לחקור, להתנסות, לשאול ולגלות עולם ובגישה זו, אני פועלת בכיתה.
הכיתה האולטימטיבית בעייני היא המרחב הפתוח – הגינה השכונתית, המכולת, הרחוב.
אבל מאחר ואני מכירה את מערכת החינוך הישראלית, חלומות לחוד ומציאות לחוד… אני רוצה להציע כמה פרקטיקות קטנות (אל תדאגו הן כוללות יציאה החוצה) שאני מאמינה שיעשו שינוי משמעותי למי שתחליט ליישם אותן.
מפגש בוקר – מהיום הראשון בו נכנסתי לכיתה לראשונה, אני מקיימת מדי בוקר מפגש בוקר בן 30-40 דקות. למפגש הבוקר שתי מטרות, הראשונה היא קודם כל לראות את הילדים, לשמוע אותם, לאפשר שיתוף, שיח, הבעה, משחק והנאה משותפת. השנייה, לעדכן בסדר היום ובהודעות שונות על מנת ליצור ביטחון וודאות אצל הילדים להמשך היום.
שיחות אישיות – עכשיו כשחוזרים לבית הספר, הדבר הראשון שחשוב שנשקיע בו הוא הקשר עם הילדים, שהם ירגישו שאנחנו רואות אותם, מכירות אותם לעומק, אוהבות אותם ונמצאות בשבילם לכל מה שהם זקוקים. כשזה יקרה, כל השאר כבר יגיע…
חוזרים לבסיס – זה הזמן של הכיתה לחזור להיות גן – מגוון של אפשרויות, חומרי יצירה, משחקים, תחפושות, ספרים… מרחב שמאפשר פשוט להיות. מרחב כזה מזמן לילדים את האינטראקציות החשובות ביותר. זהו זמן בו הם משחקים, יוצרים, משוחחים, מתווכחים, חוקרים, ממציאים, שואלים, מתאווררים. חשוב שנאפשר את זה כל השנה אבל במיוחד עכשיו! זמן כזה הוא הזדמנות שלנו להתבונן בילדים מהצד וללמוד מה מעניין אותם? עם מי הם משחקים? ממה הם נמנעים? זה המקום שלנו לתווך, להקשיב, לשאול, לשבת לשיחות אישיות או קבוצתיות ולהרגיש יותר כמו בבית.
הקניות קצרות – קודם כל אני מציעה לקחת את הזמן ולהבין שהשנה היא אחרת ואין צורך לרוץ ולהספיק… להיפך, הייתי מציעה להסתכל על השנה כהזדמנות ליצירת בסיס ותשתית טובה ללמידה. הקניות טובות הן כאלה שנפתחות בחזרה על ידע קודם, חיבור לידע חדש ומשחק קצר שמתרגל את מה שלמדנו. ההקניות הטובות ביותר נעשות בקבוצות קטנות בזמן ששאר הילדים כבר עוסקים אבל אם זה לא אפשרי, אז הקנייה במליאה כשכל הילדים קרובים אליי ואחר כך מעבר שלי כמורה בקבוצות קטנות להבהרה ודיוק.
תרגול מגוון – משחקים, יצירה, האזנה, תנועה, חקר ועוד… אחת המתנות שקיבלתי בשנה שעברה הייתה ההתנסות ב"זמן הנחייה" – זמן למידה בו הילדים בוחרים משימות מהיצע רחב ומתרגלים לפי הקצב והיכולת שלהם. תפקיד המורה היה מצד אחד להעביר הקניות קבוצתיות ומהצד השני פשוט להיות עיניים טובות שרואות את הילדים ושואלות – במה הם עסוקים? מדוע? ממה הם נמנעים? ומהמקום הזה לאפשר להם להתנסות בדברים נוספים. כבר ראינו שלמידה עצמאית קריטית בלמידה מרחוק ואם היא לא תתרחש מקרוב בכיתה… היא לא תתרחש בכלל.
יוצאים החוצה! – בתקופה כמו זו, הדבר הטוב ביותר הוא להיות בחוץ! הנה ההזדמנות שלנו ללמד במרחב הפתוח. היציאה החוצה מאפשרת לילדים לשחק, להשתולל, לנשום, להזיז את הגוף, לחקור, ללכוד הזדמנויות למידה, לשכלל את יכולת ההתבוננות, להכיר את השכונה, להכיר אנשים, להכיר את עצמם, לתרגל מיומנויות של החיים האמיתיים… בקיצור, הילדים צריכים לצאת החוצה! לא רק לחצר בית הספר אלא גם החוצה, לשכונה. ואם אמרו שבחוץ פחות מדבק… אז כדאי להיות בחוץ כמה שיותר!
יש לי עוד כל כך הרבה לכתוב ולפרט, יש לי רעיונות מפה ועד הודעה חדשה ואני יודעת שאני ממש לא ממציאה את הגלגל מחדש… הדברים שאני כותבת מאוד בסיסיים. היה לי חשוב לכתוב אותם בכל זאת על מנת להזכיר את ההזדמנות לשנות ולהשתנות, להזכיר את החשיבות בלראות את הילדים, להיות איתם ובשבילם, להקשיב, לשאול לשאלות, לאפשר…ומה עם הלמידה? היא כבר תגיע.
ואם את מורה, אני מזמינה אותך לסדנה הקרובה שלי בה את כל החלומות והרעיונות, נהפוך פרקטיקות של מחר בבוקר!
ואם את מכירה מורה, ברור שתשלחי לה את הלינק 🙂
התקופה הנוכחית היא הזדמנות לשינוי, בואו לא נפספס אותה!
שיעורי בית
איזה שינוי הייתן עושות בכיתתכן? בכיתה של ילדיכן? אשמח לשמוע!
היי ליאת
תודה רבה על הבלוג והכתיבה שלך
זה מייצר הרבה חשיבה ופעולה אצלי כמורה
גם אני הרבה במחשבות האלה לגבי החזרה והשינוי המתבקש… קשה ליישם את זה בלי כלים
וגם תוהה איך אפשר להתאים את הכיתה לחווייתית ו׳גנית׳ יותר בכיתות הגדולות ה-ו
דעתך ?
תודה רבה
היי שחר
אני חושבת שמצד אחד הרבה הרבה יותר קל לעשות את כי הם בוגרים ועצמאיים שלא כמו ילדי כיתה א-ב שיותר תלויים וגם אין לה בשלב הזה את הכלי הבסיסי של עצמאות בקריאה והכתיבה.מצד שני יש אצלם כבר קבעון מסוים ללמידה מסוימת ולפעמים יותר קשה להשתחרר מהמחסומים האלה.אני לגמרי חושבת שלאפשר מגוון משימות אפשרי לחלוטין בכיתות ה-ו והם גם יכולים ליצור משימות בעצמם! הם מתי על ציור, צביעה, בנייה… נכון שזה ילדי אבל זה בסיסי ואני מאמינה שאפשר למצוא דרך להנגיש להם את זה אולי עם הגשה "רזה" למשל שולחן רק של דפים שחורים ולבנים, מספריים ודבק.ל צאת החוצה הרבה יותר פשוט עם הגדולים ואפשר לעשות בקלות למידה מבוססת מקום .ביום שני אני מעבירה סדנה שמרחיבה את הפוסט, בהתחלה חשבתי שזה יתאים רק לכיתות א-ג אבל תוך כדי שאני כותבת לך אני מבינה שזה לגמרי יכול להתאים לכיתות הגדולות, אולי תרצי להצטרף? אשמח מאוד! הנה הלינק אשמח לשמוע מה דעתך ולהמשיך בחשיבה המשותפת.
ליאת, איזה כיף לילדים שלומדים איתך!
מעניין איך את מצליחה לעשות שיחות אישיות עם ילדים בתוך מערכת עמוסה. אני מכירה את הפרקטיקה הזו מבתי-ספר דמוקרטיים – אבל שם למורים יש זמן ייעוד שבו הם אמורים לעשות חונכויות אישיות. איך את עושה את זה? זה באמת אחד הדברים החשובים ביותר.
היי אורית,
תודה שקראת!
את השיחות אני עושה בשני אופנים – האחת בזמן "שעות פרטניות" אני מזמינה ילדים לשיחות אישיות והשנייה, ב"זמן הגמיש" שיש לי בסוף כל יום כשהילדים שוהים בכיתה ובוחרים מה לעשות… אני יושבת עם ילדים בחלק מהזמן הזה לשיחות אישיות. בגדול יש לי מעט מאוד זמן לשיחות אישיות, הרבה פחות ממה שהייתי רוצה אבל זה יותר ממש שיש למורות אחרות בבית ספר רגיל, אני מניחה.