כבר בשנה הראשונה שלי כמורה, יצאתי ללמד בחוץ. המנהלת המדהימה שלי אז, יעל איילון, עודדה אותי ללמד איך ואיפה שאני רוצה, כל זמן שיש לי סיבה מוצדקת לכך ותמיד, הייתה לי כזאת :). אני לא יודעת מה הניע אותי אז, כמורה צעירה לצאת החוצה. כנראה שזו הייתה הידיעה הפנימית שאי אפשר ללמד רק בין ארבעה קירות וההבנה העמוקה שלמידה מתקיימת בכל מקום, בכל זמן ומתוך חוויות, התנסויות ורצון אמיתי לשינוי.
כשילד מתחיל ללמוד בבית הספר נוצרת אצלו תפיסה שגויה ש"למידה" קשורה אך ורק לבית הספר, למורים ולשיעורים. למידה היא תהליך הרבה יותר רחב, מורכב טבעי ויומיומי והיא קשורה קשר ישיר בהתנסויות ובחוויות שלנו. אני מאמינה שיש לנו כהורים וכמורים האחריות לערער על התפיסה השגויה הזאת ואחת הדרכים לעשות זאת היא פשוט לצאת החוצה!
ודאי גם אתם התבוננתם בהשתאות ובקנאה בילדיכם הבוקר כשהם גילו שיורד גשם בחוץ. ואכן, הם צודקים כי הגשם מזמן איתו שלל חוויות והזדמנויות ללמידה!
החילזון! גם הוא התעורר הבוקר בשמחה מתרדמת הקיץ שלו וגילה שסופסוף הגשם הגיע! אחד הדברים שאני נוהגת לעשות מדי שנה עם הגשם הראשון הוא לצאת עם תלמידיי החוצה, לחפש חלזונות. הילדים בהתרגשות שיא מדווחים על כל חילזון שראו, אנחנו עוצרים להתבונן בו, לשאול שאלות "איפה העיניים שלו?" "למה יש לו נוזל מוזר כזה כשהוא זוחל?" ו"מה הוא אוכל כשהוא רעב?". אנחנו קוראים סיפורים ושרים שירים על החילזון, לומדים על מבנה גופו, תכונותיו וכל דבר אחר שמעסיק את הילדים בנושא זה.
"מה נשתנה בשכונה"? בתחילת השנה הילדים מכינים "פנקס חוקר" או "מחברת סקרנות" איתה אנחנו יוצאים החוצה באופן קבוע. הפנקס או המחברת הם המקום של הילדים לכתוב מה שמתחשק להם בדרך או לכתוב בהתאם להנחיות של המורה. בימים כמו עכשיו אפשר לצאת החוצה ולשאול את הילדים: "מה השתנה בחוץ מלפני שבוע?" ילדים צעירים יכולים לכתוב מילים בודדות כמו "גשם", "רטוב", "עלי שלכת"… אפשר גם להוסיף ציור מתאים. ילדים בוגרים יותר יכולים לכתוב משפטים ארוכים יותר ולתאר בפירוט מה הם רואים. מחברת או פנקס שכזה הם תיעוד מדהים לתהליך הכתיבה שעוברים הילדים מתחילת השנה ועד סופה ובעתיד, הם יהיו זיכרון מתוק של חוויות ילדות :).
השלולית המשמחת! כילדים אהבנו מאוד לקפוץ בשלוליות, לגלות את דמותנו המשתקפת במים ולזרוק אבנים לתוכה בניסיון להבין עד כמה היא עמוקה… בחורף בשנה שעברה, ביקשנו מהילדים להגיע לבית הספר במגפיים על מנת שבכל יציאה שלנו החוצה, הם יוכלו לקפוץ בשלוליות. מעבר לאושר הגדול שזה גרם להם זו גם הייתה הזדמנות ללמידה – איך נוצרת השלולית? מדוע שלולית אחת עמוקה יותר מהשנייה? איך זה שרואים את ההשתקפות שלנו במים והאם בתוך השלולית חיים בעלי חיים?
"כולם לתפוס מחסה" – באחת היציאות שלנו החוצה בשנה שעברה התחיל לרדת גשם, לא היו לנו מטריות ומצאתי את עצמי אומרת לילדים "כולם עכשיו לתפוס מחסה". מילה אחת כל כך לא יומיומית שאחר כך זימנה לנו שלל הזדמנויות ללמידה – מה זה מחסה? איזה סוגים של "מחסה" הם מכירים? איך אפשר ליצור "מחסה?" ועוד ועוד. היציאה החוצה מזמנת לנו הרחבה של אוצר המילים, היכרות עם מילים שאינן בשימוש יומיומי והרחבה ממילה לנושא וללמידה רחבה.
"אוצרות מהטבע" – אחת הפעילויות האהובות על תלמידיי היא לצאת החוצה ולאסוף "אוצרות מהטבע" – כל דבר שנמצא על האדמה ונרצה לאסוף – פרחים נבולים, עלים, מקלות, שבלולים, תרמילים, זרעים ועוד… אנחנו ממיינים את הפריטים שמצאנו, לפעמים יוצרים איתם, לפעמים חוקרים ולומדים עליהם, לפעמים משחקים איתם ולפעמים הם פשוט מקשטים לנו את הכיתה.
יש לי עוד כל כך הרבה דוגמאות לגילויים וחוויות מהיציאה החוצה כמו הפעם ההיא בה גילינו ערמות של בוץ ולמדנו שהן תלי המלטה של חולד… או הפעם בה יצאנו לשתול פקעות של נרקיסים ועקבנו אחרי הנביטה והצמיחה שלהם, ההתרגשות הגדולה של הילדים בגילוי חמציצים ועוד ועוד.
בקיצור, אפשר ואף רצוי לצאת וללמוד בחוץ, אפשר לצאת פעם בשבוע אפילו לזמן קצר העיקר, ללמוד מהחיים עצמם. ואם אתם הורים, אז פשוט תנו לילדים להיות בחוויה ומשם… אפשר לצאת למקומות נפלאים של למידה עמוקה ומעמיקה.
רוצות ללמוד עוד על איך ללמד בחוץ? הסדנה שלי "ממציאות את הכיתה מחדש" מתקיימת ממש עוד מעט! בואי!
איזה תענוג יום טיול בגשם! זה מצחיק שאצלינו גשם זה סיבה לביטול טיולים. בחו"ל פשוט מתלבשין טוב. כל טיול הוא הזדמנות ללמידה בלתי אמצעית ולגילוי דברים חדשים – כיף לתלמידים שלך!
לגמרי… מקווה שאולי עכשיו בתקופה הקורונה יבינו שאפשר ואפילו כדאי ללמד בחוץ,
אנחנו מפספסים כל כך הרבה כשאנחנו נשארים בפנים.
איזה פוסט מקסים! הדברים הפשוטים שהם עולם ומלואו. למידה להתבונן. מאוד מאוד התחברתי ❤️
היי אלונה!
איזה כיף שקראת ואני ממש שמחה שהתחברת 🙂