לפני יומיים דיברתי עם שרון, החברה הכי טובה שלי מאז כיתה ד'. גדלתי בשכונה קטנה, בכיתה של 24 תלמידים מתוכם 7 בנות בלבד. כשנודע לי שעומדת להצטרף לכיתתנו ילדה חדשה, דאגתי מיד להכיר אותה ולהכיר לה את כל ילדי הכיתה. שרון ואני למדנו באותה כיתה מכיתה ד' ועד כיתה ט', היינו בצופים ביחד ועד היום אנחנו חברות הכי טובות. בשיחה שלנו השבוע, הגענו לדבר על בית הספר היסודי וגילינו שיש בינינו פער רציני בזיכרונות – שרון זוכרת את סגנון ההוראה של המורות, איך הן העבירו את השיעורים ברמת התוכן והידע בעוד שהדבר היחידי שאני זוכרת, אגב גם מהתיכון, זה איך מורות מסוימות גרמו לי להרגיש.
יש מורות שכשדיברנו עליהן לקח לי המון זמן להזכר בהן, הן כנראה לא היו משמעותיות מספיק עבורי.
לכולנו יש שלל חוויות מהילדות, רובן השפיעו בצורה עמוקה על מי שהפכנו להיות כאנשים בוגרים – לטוב ולרע. היום כמורה, אני מבינה איזה תפקיד חשוב ומשמעותי יש לי בחייהם של ילדים והורים. כמה כוח יש למילים שלי, למעשים שלי, כמה חשוב שאני כל הזמן אלמד ואתפתח, אשאל שאלות ואתן לכל ילד וילדה את המקום לצמוח ולהיות הם.
היום מציינים ברחבי ישראל את יום המורה, שמבחינתי הוא כמו יום האם או יום המשפחה 🙂 היום הזה מזמין את הילדים והוריהם להודות לצוותים החינוכיים. כמורה, היום הזה מרגש אותי במיוחד כי אני מרגישה את האהבה וההערכה אלי. אבל הייתי שמחה אם זה לא היה מסתכם ביום אחד ואם לאורך השנה, כשאני שולחת מיילים או משתפת בחוויות מהכיתה ההורים יגיבו, קצת יותר. קצת כמו שכל אחד מאיתנו היה רוצה שכשהוא עושה עבודה טובה, הבוסית שלו / בן הזוג / הילדים יגידו לו מילה טובה. בסופו של דבר, מילים טובות הן מעשה מאוד פשוט וקטן אבל יש להן השפעה אדירה, על שני הצדדים.
אז לכבוד יום המורה וכמיטב המסורת שלי בשלוש השנים האחרונות, אני רוצה לכתוב כמה מילים למורות שהשאירו בי חותם:
תודה לאהובה הגננת שאני זוכרת איך בימי ההולדת בגן, עם הגלימה הכתומה גרמה לי להרגיש הכי חשובה בעולם. וכמה משמח שבזכות הבלוג, חודש הקשר איתה.
תודה לחדווה הגננת שהאמת, מעולם לא הייתה הגננת שלי. חדווה היא הגננת המיתולוגית של בני הדודים שלי (היום בני 22) ועבורי, היא מושא להערצה, היא אשת חינוך בכל רמ"ח איבריה. כשאני אהיה גדולה אני רוצה להיות חדווה
.
תודה לאירית כהן המחנכת שלי בכיתה ב'-ג' שבתקופה קשה אימצה אותי והייתה בשבילי הרבה יותר ממורה בבית הספר. המחשבה עליה גורמת לי לבכות מהתרגשות ועד היום אני מודה לה על שהיא ראתה אותי והייתה עבורי.
תודה למחנכת שלי בכיתה ז'-ח' עדה נוימן, מחנכת מה'דור הישן' שלימדה אותי לשאוף הכי רחוק שרק אפשר. ההורים לא כל כך אהבו את הגישה הקשוחה שלה אבל במבט לאחור, אני יכולה להודות על הקשיחות שהייתה עטופה בהמון אהבה, יצירתיות ורצון טוב.
תודה למחנכת שלי בכיתה י"ב רחל רקובסקי על אישיות קורנת, מכילה ושלווה.
תודה לרכזת השכבה שלי בתיכון, פנינה נצר על תשומת לב אישית בשכבה של 500 תלמידים.
תודה למדריכות הפדגוגיות שלי מסמינר הקיבוצים, סמדר מור ועפרה בכר על הדחיפה קדימה, הפרגון והיכולת לזהות בי דברים טרם יכולתי לראותם בעצמי.
תודה למרצה שלי למתמטיקה קירה פטריק שלימדה אותי לאהוב מתמטיקה והחזירה לי את האמונה בעצמי בתחום הזה. מסתבר שהמורה בכיתה ב' טעתה – יש לי חשיבה מתמטית מצוינת.
תודה לאמא שלי שהיא המורה שלי לחיים.
תודה לסבתא שלי שתחגוג השבוע 90 ומלמדת אותי כל יום מחדש על נחישות, צניעות, אופטימיות וחברות אמת.
תודה לילדים שלי ולתלמידים שלי שגורמים לי כל יום לרצות להיות גרסה טובה יותר של עצמי.
תודה ענקית גם לכם שאתם קוראים אותי בהתמדה, זה ממש לא מובן מאליו.
ואצלכם, מי הן המורות שאתם זוכרים?
מי הם הא.נשים שהותירו בכם חותם?
מזמינה אתכם לחשוב על זה ואולי אפילו, לשתף, גם אותנו 🙂
מי ייתן ונזכה תמיד לזהות ולהודות לאנשים המשמעותיים בחיינו.
ליאת
תודה לך ילדה אהובה! לא רק את למדת ממני. אני למדתי ממך כל כך הרבה! המשיכי בדרך הנפלאה שלך. אוהבת אותך, סמדר
תודה לך על מי שאת!
מהממת. גם אני לפני כמה שנים פרסמתי פוסט עם תודות למורים שלי. אני זוכרת מבית הספר בעיקר את הפעילויות החברתיות, הרגש והמורים המיוחדים.
זה מדהים איך כל אחת זוכרת דברים אחרים, עכשיו שאת אומרת אני גם זוכרת דברים שקשורים לפעילויות חברתיות.
שלחת אותי למחשבות על המורות והמורים שהיו לי. אלה שנחרטו בלב – נחרטו שם עמוק, לשמחתי לטובה. עולות לי בראש המחנכת מכיתה א, שהיתה מאוד רכה ואוהבת (לא זוכרת אותה צועקת מעולם), המורה לאנגלית מבית הספר היסודי שגם לימדה מצוין וגם התעקשה שלא נתבייש לדבר עם מבטא, המחנכת/מורה לספרות ותנ"ך מכיתה ח-ט שהצליחה להחזיק את הכיתה במבט אחד, ולגרום לכל טקסט להיות מרתק. המורה לכימיה בתיכון שאמר כמה משפטים הומניים שאני זוכרת עד היום (שלא היו קשורים כלל לכימיה), והמרצה שלי לאיור בבצלאל שהיה חלק משמעותי מההתפתחות שלי.
נעמה אהובה, כמה מרגש ומשמח שזכית בלא מעט דמויות חינוכיות משמעותיות בחייך.
זכית וזכית גם מורייך שהיית תלמידתם!
המורה שלי מכיתה ג' בחולון היתה תמירה, עם צמה זהובה ועיניים צוחקות ונראתה לי כמו פיית יער טובה. היא הייתה סבלנית ורגועה, סיפרה סיפורים ולימדה מעניין. הבקרים הכי כיפיים היו אלה שבהם פגשתי אותה כמה מאות מטרים מבית הספר והיא נתנה לי יד עד הכיתה.
מרגש ומשמח שזה הזיכרון שלך מהמורה תמירה.
אני ממש מקווה שלכל ילד.ה יש זיכרון אחד טוב, נעים ומשמח מהמורה שלה.
תודה ששיתפת!