אחת התכונות שלי היא שכשאני מזהה שיש אנשים שאני רוצה להכיר טוב יותר, אני יוצרת איתם קשר, ככה, בלי להתבייש.
כך קרה שב-2018 האזנתי לראשונה לפודקאסט פרסונה, התלהבתי מכך שסופסוף יש פודקאסט שעוסק בחינוך!
מתוך התלהבות, אומץ וחוצפה ישראלית כתבתי לניב מורגנשטרן, הצגתי את עצמי ואמרתי שאשמח להשתתף באחד הפרקים שלו. ניב השיב די מהר, הוא ממש התלהב שפניתי אליו והסביר שאני אצלו ברשימת האנשים שרצה לראיין, הוא פשוט חשב לפנות אלי כשהפודקאסט שלו יהיה יותר ותיק לאור העובדה שאני המורה בפיג'מה :).
מפה לשם השתתפתי בפרק 13 של הפודקאסט ואפילו בפרק 27 ומאז אנחנו חברים טובים, שותפים לשיחות וויכוחים על חינוך גם בחיים האמיתיים.
גם ד"ר מיה ויזל נמנית עם אותן נשים שרציתי להכיר קצת יותר. אני עוקבת אחרי העשייה שלה כבר תקופה ארוכה,
על ה"גם וגם" שלה – מרצה באקדמייה, מנחה בתכנית 'יחדא' ועושה עוד המון דברים מעניינים בשדות ההוראה והלמידה. היא מגדירה את עצמה כ'האקרית חינוכית' ואימצתי את ההגדרה הזאת גם עבור עצמי. קראתי את הספר המעולה שלה "קשר כפול- מהתנועה לכיתה" העוסק במורים ומורות בוגרי תנועות נוער ש"חצו את הקווים" ובחרו בקריירה של הוראה במערכת הפורמלית. הרגשתי כאילו הספר נכתב עלי, בתור מורה שהיא בוגרת תנועת הצופים, הרגשתי איך ה"אני מאמינה" שלי והמורה שאני משתקפים בספר בצורה ברורה ומדויקת. היא הצליחה לכתוב במילים את כל מה שאני יודעת ומרגישה על עצמי כמחנכת, שהיא קודם כל מדריכה בתנועת נוער. בקיצור, יזמתי פגישה איתה וזכיתי להכיר אישה חכמה, כריזמטית ומעניינת, ועל הדרך קיבלתי הזמנה ליום סיור בירושלים שבזכותו אני כותבת את הפוסט הזה.
עיריית ירושלים ובראשונה מנח"י- מנהל חינוך ירושלים, מחוללים את מהפכת החינוך הגדולה בישראל.
אין בעיניי עוד רשות בישראל שמשקיעה כל כך הרבה משאבים (במקומות הנכונים) בחינוך. אני חושבת שהייחודית הכי גדולה שלהם היא העובדה שהשינוי הוא 'מלמטה למעלה'. לא עוד הנחתות על המערכת אלא עבודת עומק עם השטח – מורים, מנהלים והקהילה בה פועל בית הספר.
לפני חודש ביום רביעי, בשעה 6:23, נסעתי יחד עם ניב לירושלים למרכז "פואנטה" (פה תבינו למה דיברתי על מיה וניב חוץ מהמובן מאליו). "פואנטה" הוא מרחב ללמידה עכשווית שנחנך באופן רשמי רק לפני חודשיים אבל, הפעילות שלו קיימת כבר כמעט שנתיים. ניב בצוות הניהול של "פואנטה" ולכן זכיתי לסיור והסבר על המרכז לפני שהגיעה הקבוצה הנהדרת של התואר השני בחוג לתנ"ך 2.0 באוניברסיטת "בר אילן" שמיה, היא אחת המרצות שלו (והנה הסיפור מתחבר 🙂 ).
זה היה יום סיור שמיה אירגנה וזכיתי להצטרף אליו בזכות אותה פגישה כמה שבועות קודם לכן.
הסיור התחיל בהיכרות עם המרכז, אחינעם שמנהלת אותו הסבירה לנו שהוא אחד משלושה מרכזים שדומים לו בעיר. הייחודיות שלו היא העיסוק בשלושה תחומים – ליווי מורים, ליווי מנהלים ופדגוגיה קהילתית.
ב'פואנטה' יש 5 מרחבי למידה – מלאכה, Hub טכנולוגי, יצרנות דיגיטאלית, ניו-מדיה ולמידה חוץ כיתתית.
ליווי מורים – מורה שמגיעה ל'פואנטה' מלמדת את תחום הדעת שלה דרך למידה מבוססת מיומנויות. היא בוחרת מיומנויות ממנה היא גוזרת תת מיומנות ועליה היא בונה יחד עם רכז המרחב את השיעורים שלה. לדוגמה: מורה לכיתה ג' שמלמדת שפה, בחרה לעבוד על מיומנויות של שיתוף פעולה ותת מיומנות של חלוקת תפקידים. כך, בפגישה שבועית קבועה עם רכז המרחב, היא תבנה שיעור בשפה שיעבוד על מיומנות של חלוקת תפקידים. מדי שבוע היא תגיע ל'פואנטה' לרצועת למידה של שעתיים וחצי יחד עם התלמידים שלה ותעביר את השיעור ב-CO – יחד עם רכז המרחב!
נשמע חלום? זו המציאות של 35 מורות ירושלמיות או כמו שאני קוראת לזה – התפתחות מקצועית hands-on!
במסגרת הסיור התחלקנו ל-3 קבוצות כאשר כל קבוצה סיירה בבית ספר אחר שמנהלת שלו מקבלת ליווי של מנטור מ'פואנטה'. כך זכיתי לבקר בבית ספר "שחרית"– תיכון ניסויי דתי ירושלמי צומח, שש שנתי, לבנים ובנות, הממ"ד הראשון בארץ ברוח High Tech High.
את הביקור התחלנו בפעילות שהעבירו לנו 6 תלמידות כיתה ז' במטרה לספק לנו התנסות קצרצרה בלמידה מבוססת פרויקטים. הייתה פעילות מהנה, יצירתית ומרחיבה את הדעת והנשמה. לאחר מכן הייתה לנו שיחה מרתקת עם רני חזון-וייס שהיא אשת חינוך מעוררת השראה, מנהלת עם חזון ואישה מרתקת. היא חיה ונושמת חינוך ופדגוגיה רואת ילד, אדם ועולם. כחלק מהאופי של בית הספר והתפישה הפדגוגית, כל שיעור אורך בין 3-4 שעות והוא נקרא "בית מדרש". זאת מתוך האמונה שלמידת עומק תלויה בזמן, בפניות וכדי להעניק איכויות ובסיס ללמידת עומק, חשוב שלכל שיעור יהיה את הזמן והמקום. החוויה העיקרית שלי שם הייתה שזה בית ספר שרואה את הילדים בצורה הוליסטית, שמכוון לתת מענה לצרכים של כל אחת ואחד כמו גם לתת להם את כל התנאים לצמוח ולגדול להיות אנשים ערכיים, יצירתיים, חושבים, יודעים את עצמם ואת סביבתם.
סיכמנו את הביקורים בשיטת ג'יקסו בה התחלקנו לשלישיות (3 נשים שביקרו ב-3 בתי ספר שונים) ולמדנו אחת על הביקור של השנייה. לקינוח התנסינו בהנחיית הדס וליאת – הרכזות הפדגוגיות של המרכז בלמידה מבוססת מיומנויות דרך חדר בריחה אונליין.
מה למדתי מהיום הזה?
1. רוצה להכיר א.נשים חדשים? לכי על זה! כל מפגש עם אדם חדש הוא הזדמנות לחברות חדשה, להיכרות עם עולם, תחום דעת ומקומות של חשבת שקיימים:)
2. כשמשקיעים בחינוך מתוך מחשבה מעמיקה, וב"שחקנים הנכונים", מתרחשים דברים נפלאים!
3. הכל מתחיל באנשים – מנהלת עם חזון, אג'נדה ותשוקה תסחוף אחריה חבורה איכותית של מורים.
מרצה כריזמטית תגרום לסטודנטיות שלה לרצון להיות סקרניות יותר, בעלות חשיבה ביקורתית ועין בוחנות, ונדיבות של אנשים – היא תביא אותנו הכי רחוק שאפשר!
4. בישראל מתרחשים דברים נפלאים בחינוך ממש מתחת לאפנו, כל מה שצריך הוא להסתכל מסביב או להכיר את האנשים הנכונים 🙂
5. כל חלום שיש לנו יכול להתגשם – אנחנו רק צריכות למצוא את הדרך איך לגרום לו להתממש!
תודה למיה, ניב, אחינעם וכל צוות "פואנטה" על ההזדמנות לקחת חלק ביום מרתק!
ומה אתן לוקחות מהפוסט הזה?
אשמח לשמוע.
