4 חודשים ושישה ימים (אבל מי סופר?!) מאז שארזנו את המשפחה שלנו ואת כל רכושנו ב-6 מזוודות ועלינו למטוס ליבשת אמריקה. השאלה ששואלים אותי הכי הרבה מאז שעברנו לפה היא, "איך ההתאקלמות?!" שאלה בסך הכל לגיטימית שמעידה על התעניינות ואכפתיות, אבל, ל"מתאקלמים" היא לעיתים שאלה מרגיזה ומורכבת. "התאקלמות" היא מילה ארוכה ממש כמו תהליך ההתאקלמות שבעיניי ארוך ושונה מאדם לאדם.
עידן למשל התאקלם אחרי יומיים, לרני זה לקח חודש וחצי, אביגיל לתחושתי התאקלמה ממש לאחרונה ואני אי שם עדיין בתהליך…
בחרנו לעבור לפה, בחרנו לעשות שינוי בחיים שלנו. שינוי אמיץ, מבורך, מעניין, מאיר עיניים ובו זמנית מאתגר, מבלבל, מעלה הרבה געגוע למוכר והתמודדות עם הזר והשונה.
הגענו למדינה שלא ביקרנו בה מעולם (ביקרנו בארצות הברית אבל לא במרילנד). את הבית שלנו ראינו בפעם הראשונה יום אחרי שהגענו ורק עכשיו, אני יכולה להגיד שהוא כבר ממש מתחיל להרגיש כמו HOME.
צריך ללמוד הכל מהתחלה – איפה הסופר? וכשכבר הגעתי אז איפה מוצאים כל מוצר ואיך לעזאזל קוראים ל"שמנת לבישול?" (רמז, אין באמת כזאת). זה להתמודד עם בירוקרטיה מאורגנת ומעייפת, להתרגל לפנות ימינה באור אדום, לחייך לזרים (נו טוב, את זה עשיתי כבר בארץ) ולרכוש בגיל 35 (כמעט) חברים חדשים. זה להתרגל לסדר יום אחר, עבודה עם הגדרת תפקיד שונה בתכלית מכל מה שהכרתי, נימוס אמריקאי, לדעת לחכות לתורי בשיחה ולא להתפרץ (אני פחות טובה בזה), להתפעל כל בוקר מחדש מנופים מהממים ולהתרגל לקצב אחר, רגוע יותר.
יש לי כל כך הרבה מה לכתוב… על רילוקיישן, על שינוי בתפקידים במערך המשפחתי בעקבותיו. על התאקלמות במדינה זרה, על מערכת החינוך האמריקאית בגיל הרך מנקודת המבט של אמא לשני קטנטנים, על תפקיד המורה בכלל ותפקיד המורה לעברית בפרט. אשמח לספר לכן על מערכת החינוך האמריקאית, כפי שיצא לי להכיר בארבעת חודשים האחרונים. על יהדות וחגים, על לכידות משפחתית וזמן משותף, על חוסן נפשי ועל היכולת לדמיין את החיים שלנו במקום אחר ולגרום לזה לקרות.
הפוסט הזה הוא פוסט החזרה שלי, החזרה לכתיבה שהיא בשבילי אוויר לנשימה, החזרה אליכן שקוראות אותי באדיקות ושותפות למסע שלי ושלנו.
אז עד הפוסט הבא היה סיכום קצרצר ומהיר של ארבעת החודשים האחרונים שלנו והראשונים, לרילוקיישן.
את המעבר הזה אנחנו חולמים כבר 5 שנים והנה הוא סופסוף התממש. אנחנו עדיין לומדים את הסביבה, מתגעגעים הביתה ומנסים להרגיש גם פה, בבית.
זה מרתק להעתיק את החיים למדינה אחרת, לחוות תרבות שונה (התרבות האמריקאית מאוד שונה מהתרבות הישראלית), להכיר מערכת חינוך בארצות הברית מ'בפנים' ולנסות לשחרר את כל מה שאני חושבת שאני יודעת כדי ללמוד דברים חדשים.
יש לי הרבה נושאים שחשבתי לכתוב עליהם… אשמח אם תכתבו לי מה הנושא שהכי מעניין אתכן כרגע…
שיהיה סופשבוע נעים
וכמעט שבת שלום
ליאת
ברוכים הבאים לארהב
שמי מיטל ואני ומשפחתי כמוכם עברנו לאטלנטה לפני 20 שנה.
מאחלת לכם בהצלחה
שבת שלום
וואו 20 שנה?! תודה רבה מיטל! מקווים להגיע מתישהו לאטלטנה 🙂
אני הייתי רוצה לשמוע על מערכת החינוך האמריקאית
אמרו לי שאין להם דבר כזה מחנכת או כיתת חינוך כמו בארץ, לכל מורה יש את חדר הכיתה שלו והתלמידים עוברים מכיתה לכיתה
אשמח גם לדעה אישית שלך בנושא
היי דנה, זה תלוי בגיל. עד כיתה ג יש מחנכת דומיננטית יחסית. בכיתה ד-ה יש מורה ללימודיים כללים שהיא זו שכביכול יותר דומיננטית אבל היא אכן
לא מוגדרת כמחנכת. מכיתה ו לילדים אין כיתת אם והם עוברים מכיתה לכיתה. זה מאוד שונה כי זו בעיקר מערכת הוראה-אקדמית ולא מערכת חינוך ואני באופן אישית
חושבת שזה מאוד חסר ומצמצם בצורה משמעותית את תפקיד המורה להוראה בלבד.
ובאופן כללי הילדים בכל שנה עוברים קבוצה, אין דבר כזה שהרכב הכיתה נשאר קבוע שיש לזה הרבה יתרונות והרבה חסרונות כי בעיניי תחושת השייכות נפגעת.
בקיצור מאוד שונה ממה שאנחנו מכירים.
אנחנו אמורים לעבור בקיץ
ואני עם חששות אין סופיות!!! התחלת לעבוד במקביל להסתגלות של הילדים? אני שואלת
מהמקום הזה שהאם להתחיל לעבוד בספטמבר שהם נכנסים למסגרות או לחכות עם זה 🤔
היי שירן, איזה מרגש, בההצלחה! לאן אתם עוברים?
אני התחלתי לעבוד 10 ימים לפני שהילדים נכנסו למסגרות ובעלי היה איתם, זה היה לא פשוט עבורי אבל הם הסתדרו מצוין 🙂
אני פה לכל שאלה!
איזה כייף. התגעגענו
תודה יקרה, גם אני. שולחת לך חיבוק גדול
איזה כיף שחזרת לכתוב לנו, מחכה כבר לקרוא על כל הנושאים שכתבת בפוסט.
תודה רבה שיר
ליאתי אהובה ורחוקה,
עכשיו קצת יותר קרובה… בזכות הכתיבה הנפלאה שלך. חיכיתי בסבלנות לאות ממך בבלוג (תרתי נשמע), קצת כמו ענף עץ זית בפיה של היונה…
מקווה שאכן ״כלו המים״, שמבול המעבר נרגע, ומתחילים לחוש שהזר יותר מוכר.
חיבוק אמיץ ממני ומגיא מאביגיל הגדולה מעדי ומאילה
תודה סמדר אהובה ותודה על המילים שנגעו בדיוק במקומות הנכונים.
אתקשר בקרוב, מבטיחה!
טוב, הכל מעניין אותי…
מה שונה בהגדרת התפקיד שלך?
חינוך לגיל הרך מנקודת המבט שלך?
והכל, כל מה שיש לך להגיד על החווייה
וואי יש לי כל כך הרבה מה לכתוב ולהגיד.
אתחיל ממשהו קטן וקצר. מערכת החינוך שאני חווה פה גם מילדיי בגיל הצעיר ובכלל היא מאוד אקדמאית תחרותית (כבר מגיל 4).
הדגש פה הוא על הוראה ולמידה ולא על חינוך ובתפקיד שלי אני מורה, תלמדי עברית…
מצד שני למקצוע ההוראה יש פה מקום של כבוד, יש לי יותר זמן לפיתוח חומרי הוראה מהזמן שאני בפועל בכיתה
ועוטפים אותי באינספור התשלמויות מקצועיות.
זה על קצה המזלג 🙂
איזה כיף לקבל ד"ש שכזה מאמריקה!
יהיה מעניין לשמוע על החוויות שלך . מבחינתי – תכתבי על הכל!
המון בהצלחה עם ההתאקלמות
היי ינינה יקרה, כיף שכתבת לי.
אכתוב על הכל! מבטיחה!
בהצלחה רבה.. אשמח לקרוא על החינוך שם
תודה רבה, אכתוב!
איזה כיף שחזרת לכתוב. מחכה כבר לקרוא את החוויות שלך כמורה לעברית שם. ותהנו מכל רגע, מכל חוויה. כמי שחזרה לפני ארבעה חודשים וקצת לישראל, יכולה לומר שגם החזרה דורשת התאקלמות וכל אחד בקצב שלו. אני נהנית ממש בישראל, אבל מתגעגעת לנופים, לחוויות, לחברים ולמה שהיה לנו איפה שאת נמצאת עכשיו (התמונה מדיסי העלתה געגועים). תהנו, תלמדו,תחוו ותצמחו
היי סיון, מחזירה לשתף 🙂
ליאת, כמה טוב לקרוא איך אתם שם. הרבה מהסיפורים מזכירים לי את החודשים הראשונים שלנו בארצות הברית. זו אחת התקופות המצמיחות ביותר. מאחלת שתראי הרבה פירות, ותהנו מכל רגע!
תודה רבה אורית יקרה, בטוחה שנדבר בקרוב!
קראתי בהנאה רבה את הפוסט. אתם אלופים ! אכן התאקלמות היא מילה ארוכה. בטוחה מההיכרות שלי עם מה שאת מפרסמת ומשתפת שתצליחו בגדול. חברים שלנו עשו את התהליך הפוך וגם הם אחרי שנים בארצות הברית מתאקלמים בארץ. 🙂 עד כמה שאפשר. זכו בך מעבר לים. תיהנו ותפרחו
תודה רבה יקרה!
איזה כיף שחזרת לכתוב! הכל מעניין אותי. מערכת החינוך האמריקאית, כאמא, כמורה. תמיד הכיתות האמריקאיות נראות כל כך מושקעות מבחינת משאבים ועיצוב, תמיד קינאתי בזה כשראיתי סדרות. מקווה שתצליחי להביא קצת מהרוח ״הפיג׳מתית״ שלך גם לתחרותיות האמריקאית. ושתמצאי חברות טובות.
אמן לכל מה כתבת!
היי, כייף לקרוא את הפוסטים שלך! הייתי ממש שמחה לשמוע על תהליך הקבלה לשליחות בחו"ל. אני מדי פעם משתעשעת עם הרעיון והייתי רוצה לשמוע כיצד זה עובד.
תודה מראש והמון הצלחה בחוויה המופלאה הזו!
היי לירז, אני שליחת הוראה מטעם ההסתדרות הציונית. את לחפש אודות התהליך בגוגל "שליחות הוראה הסוכנות היהודית".
אם יש לך שאלות נוספות אני כאן
היי ליאת,
איזה כייף לכם שהצלחתם להגשים את החלום הז ..אני חולמת על זה שנים ומתכוונת להגשים את החלום!
רציתי לשאול האם עשו לך הכנה לשיטת הלימוד? לחומרים? מרגיש לך שיש לך חופש ביטוי מבחינת שיטות הלימוד או שהדברים מובנים? איך כל עניין השפה, איך מקבלים את המבטא הישראלי?
היי סתו,
שיטת הלימוד משתנה מבית ספר לבית ספר כמו גם האוטונומיה שניתנת למורים.
באופן ספציפי, בית הספר שלי עובד בגישת הפרופישנסי שיש לה מבנה ברור של הוראה ואת חומרי הלימוד הצוות פיתח עם השנים.
מצד אחד הכל מאוד מובנה כי יש תכנית לימודים מאוד סדורה ומצד שני יש חופש מסוים בדרך של ההעברת התכנים.
כמי שרגילה לאוטונומיה מלאה זה די מאתגר אותי 🙂 לגבי השפה, אני מדברת עברית עם הילדים רב הזמן וכשלא אז באנגלית 🙂
אין כל עניין סביב מבטא כזה או אחר, זה פשוט לא רלוונטי. יאללה קדימה להגשים את החלום שלך!