בתקופה כל כך סוערת וטעונה בה אני פותחת Ynet עשרים ושבע פעמים ביום, ואחרי שלא כתבתי בבלוג 14 חודשים, ניסיתי לחשוב איך אני יכולה בתקופה המורכבת הזאת להביא קצת אור. אני גם יודעת שרובנו מותשות, עייפות ונאמר את האמת – קצת מיואשות אבל תכלס, לא צריך מאמצים גדולים מדי בשביל למלא את הלב בשמחה. לפעמים, מספיק פשוט חיבוק, מילה טובה או מבט של עיניים אוהבות. בעוד שלושה ימים נחגוג את חג פורים ויש ציטוט שאני מאוד אוהבת שמתחבר גם לתקופה הזו של השנה "האושר הפנימי שאנו חשים לאחר שעשינו מעשה טוב, הוא התזונה שהנשמה דורשת" אלברט שוויצר.
כל המחקרים על אושר מראים שאדם שנמצא בנתינה, מגביר את רמות האושר שלו. ואגב נתינה, היא לא חייבת להיות פיזית – היא יכולה גם להיות מעצם העובדה שראינו מישהו אחר.
שמעו סיפור קצר (מקווה שיצא קצר 🙂 ).
השבוע במפגש הבוקר בבית הספר, אחת השאלות ששאלתי את הילדים הייתה "מה אתם הכי אוהבים בחג פורים?" מנחשים מה היו התשובות שלהם? נכון! הם נעו בין לאכול אזני המן לבין להתחפש. התשובה שלי לשאלה הייתה שאני הכי אוהבת לחלק את משלוחי המנות שהכנתי עם הילדים שלי, כי אין כמו ההרגשה שמגיעה בעקבות הידיעה ששימחתי אנשים אחרים.
אז ביום שישי האחרון, תלמידי כיתה ד' שלי חילקו משלוחי מנות לעובדי בית הספר – לאנשי התחזוקה, הנהגים (של האוטובוסים הצהובים), בעלי תפקידים שונים בהנהלה ועוד… הסיבה שבחרנו דווקא אותם, היא מאחר ואלו אנשים שאין להם בהכרח קשר ישיר עם תלמידים, או שאין להם כיתה איתה הם נפגשים באופן קבוע, ורצינו לתת להם תשומת לב ולהוקיר תודה על העשייה שלהם.
הילדים כתבו ברכות בעברית, ארזו משלוחי מנות חמודים ויצאו בשירי פורים לחלק את משלוחי המנות. הבעת הפנים המופתעת, השמחה של המקבלים וצהלות השמחה של התלמידים שלי, אכן היו מזון לנשמה.
אחרי חלוקת משלוחי המנות, שאלתי בשנית את השאלה "מה אתם הכי אוהבים בחג פורים?" חלק מהילדים דבקו בתשובתם הקודמת ואחת הילדות אמרה "עכשיו אני מבינה למה אמרת שאת הכי אוהבת לחלק משלוחי מנות, זה באמת מאוד משמח".
בתקופה שבה נדמה שהחושך גובר על האור, חג פורים מעניק לנו הזדמנות למלא את הלב בשמחה. קחו לכם חצי שעה, שעה, תשבו עם הילדים להכין רשימה של אנשים אותם תרצו לשמח בחג – אלו יכולים להיות השכנים, הקופאית בסופר, חברים מהגן, סבתאסבא, המנקה של הרחוב והגננת. תכינו להם משהו קטן, אפילו ציור יעשה את העבודה. צאו יחד עם הילדים לפזר ניצוצות של נתינה ושמחה בשכונה, בבית הספר, בחלקת האלוהים הקטנה שלכם.
