"ומה אם אני לא אוהב את כל התלמידים שלי?" שאלה אותי לא מזמן מורה מתחילה. "כמו שאמא אוהבת את כל הילדים שלה, כך המורה אוהבת את כל התלמידים שלה, כל תלמיד את אוהבת קצת אחרת", עניתי. "אבל מה אם יהיה תלמיד ספציפי שאני לא אתחבר אליו? את מכירה את הילדים האלה, אלה שמפריעים, מציקים, מעוררים בך כעס?" כן, אני מכירה אותם. כל שנה יש לי תלמיד שמאתגר אותי יותר מאחרים. התלמיד הזה מלמד אותי את השיעור הכי חשוב בחיים. אני לומדת לזהות שקשה לו ושהוא מושך תשומת לב ובקשה לעזרה בצורה לא חיובית. הקושי אצלו, יוצר גם קושי אצלי, וכשאני מזהה זאת, אני משנה את ההתנהגות שלי המשפיעה לחיוב גם על התגובה שלו.
"מה זאת אומרת קושי אצלך? למה את צריכה לשנות את ההתנהגות שלך? את הרי המורה" היא שאלה.
המפגש עם ילדים שמאתגרים אותי הוא מפגש שמלווה לעיתים בתחושות קשות, גם כלפי עצמי. "למה הוא מתנהג ככה?", "למה אני לא מצליחה להגיב באיפוק וסבלנות?". ילדים שמושכים תשומת לב בהתנהגות לא חיובית, מייצרים תגובת שרשרת בסביבה הקרובה אליהם. כשאני מבינה ומשנה את תגובתי ביחס לילד, זה מיד משפיע עליו לטובה. אני לומדת לזהות את היכולות, הכישורים, החיוביות, היופי באותו הילד ולהעצים ולחזק אותו על דרך החיוב.
"וזה עובד?" היא שאלה. "זה השלב הראשון". עניתי.
ברגע שאני מבינה שההתנהגות שלו 'מפעילה אותי' ואני בוחרת להגיב אחרת מתוך מודעות, הדבר משפיע ומקרין גם על התנהגות הילד. בבסיס, כולם זקוקים לאהבה, למילה טובה, לדעת שיש מי שרואה אותנו, מאמין בנו ומוכן לעשות הכל למעננו.
בנוסף לכך, חשוב מאוד ליצור תכנית מערכתית, לשיתוף פעולה עם כל הגורמים הנמצאים בקשר עם הילד בבית הספר וכמובן, הוריו. בונים תכנית מערכתית שכוללת דרכי פעולה בבית הספר, בבית ובחיבור ביניהם.
כל ילד הוא עולם ומלואו, כל ילד הוא אחר, שונה ומיוחד בדרכו שלו. המפגש עם ילדים הוא מפגש עדין, מסקרן, מאתגר ומיוחד. האינטראקציה שלנו איתם תשפיע עליהם לעוד שנים רבות, לטוב ולרע. בסופו של הדבר, התלמידים שהכי אתגרו אותי הם התלמידים שהכי קרובים לי ללב. הם אלה שהדרך אליהם הייתה רצופה מהמורות ולא תמיד אני זוכה לראות את השינוי, לעיתים רק את הניצנים שלו, אך אני יודעת, משהו עתיד להשתנות.
מאחלת לכם ולי, שנדע תמיד להיות קשובים, לפתוח את הלב ולעזור לאלו שזקוקים לתמיכתנו.
שנדע להיות באמפתיה לנו ולסובבים אותנו.
"כל מה שילד צריך הוא מבוגר אחד שיאמין בו" -קרליבך-
כמה רגישות והבנה לנפשם יש בך. שמחה בשבילם שאת המורה שלהם!
אמן! 🙂
מדהימה שאת! נולדת למקצוע הזה…????
עובדת על עצמי כל הזמן… 🙂 חייבת להגיד שזה אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי/הבנתי השנה, יש לי הרבה יותר אורך רוח ויכולת להתמודד ולעזור לילד שקשה לו ולי 🙂
ריגשת אותי עד דמעות. אני אמא של הילד הבעייתי. "הקרצייה", כמו שינתה אותו המורה בכיתה ה' שניסתה לשכנע אותנו שזה כינוי חיבה. בבית – הוא היה מצחיק, חכם, חם, יצירתי. בכיתה – משועמם וזועם. עד שבאה המורה יעל שראתה אותו. הראשונה שראתה אותו. יעל, שביום הורים בילתה 7 דקות לספר לי ולו כמה הוא תורם לכיתה וכמה הוא מקסים, ורק 2 דקות בליין איזה אתגרים עוד עומדים בפניו ואיך יעשו את זה יחד, שניהם. איזו ברירה הייתה לו? כמובן שהתחיל להראות לה כמה הוא מקסים…
תודה מירי על התגובה, גם את, ריגשת אותי עד דמעות. אני כל כך שמחה שהמורה יעל הגיעה ומאחלת לבנך שתמיד יפגוש מורים שיאמינו בו וכן, שככל שיגדל ידע ויכיר בעצמו את החוזקות שלו ויכולותיו.
תודה ששיתפת