ביום רביעי בבוקר התבשרתי שלמחרת, תגיע ילדה חדשה לכיתה. כשסיפרתי לילדים הם שמחו, התלהבו והציעו שכדי שיהיה לה נעים בכיתה, הם יכינו לה ברכות וציורים. שמחתי על היוזמה וקיוויתי שכשהם יגיעו הביתה, הם לא ישכחו את הרעיונות הנפלאים שלהם.
כשניקול, התלמידה החדשה, נכנסה בבוקר לכיתה עם אביה, חלק מהילדים כבר היו בכיתה. תוך כמה דקות ניגש אליה בן והציג את עצמו "שלום, אני בן, ברוכה הבאה לכיתה שלנו. את רוצה לראות איפה את יושבת?" ניקול הנהנה בהיסוס ובן, ניגש למקום שלה, הוריד את הכסא ואמר לה "זה המקום שלך ואני יושב ממש שם". ניקול הניחה את התיק ואחרי כמה דקות, הצטרפה לחצר יחד עם בן ועלמה. אבא שלה הופתע מהמהירות שבה נפרדה ממנו והלך לדרכו…
כשטליה הגיעה, היא הוציאה מהתיק את הברכה שהכינה יום קודם לכן (היא זכרה!). מאחר והיא קצת התביישה, ניגשנו יחד לתת לניקול את הברכה. עד מהרה הצטרפו גם הברכות של רומי, ירדן ויונתן… התיקייה של ניקול התמלאה בציורים ואיחולים שהכינו לה הילדים.
במפגש הבוקר פתחנו בברכה "בוקר טוב" כיתתית בה כל ילד ברך בברכת "בוקר טוב" את הילד שישב לידו. בצורה זו, ניקול הכירה לראשונה את שמות ילדי הכיתה ונחשפה לאחת משגרות הבוקר שלנו. ביקשתי מהילדים לספר לניקול על הכיתה שלנו – מה חשוב לנו? מה מותר? הדבר הראשון שנאמר היה "הכי חשוב זה שכולם יהיו חברים של כולם". שאלתי – "מה זאת אומרת שכולם יהיו חברים של כולם? איך זה בא לידי ביטוי?" התשובות לא איחרו לבוא. "זה אומר שגם אם אני לא חבר הכי טוב של מישהו, אז אני עדיין חבר שלו ומתנהג אליו בכבוד", "זה אומר שאנחנו עוזרים אחד לשני למשל אם אני רואה שאין לעידן עם מי לשחק, אז אני אציע לו לשחק איתי". "שאם מישהו מבקש ממני עפרון, כי הוא שכח את הקלמר אז אני אתן לו", "אם חברה נפלה בהפסקה אז עוזרים לה" ועוד שלל תשובות מרגשות… במהלך כל היום הם דאגו לה: "מי תהיה החונכת של ניקול?" "איפה הלוקר שלה?" "יש לה את החוברות שלנו?" "אפשר לשחק איתה בהפסקה?". בקיצור, קבלת פנים מהסוג הכי חם, מקבל ומזמין.
התרגשתי כל כך מקבלת הפנים לה זכתה ניקול! היא נכנסה לקבוצת ילדים שקיבלה אותה בצורה טבעית, שמחה ומזמינה, קבלת פנים לה היה מייחל כל אדם בהגיעו למסגרת חדשה, לקבוצה חדשה ולמקום חדש. חשבתי על זה שאנו המבוגרים, צריכים ללמוד מהילדים איך לקבל אדם חדש לקבוצה. עלינו לעזור להם לא "להתקלקל" ולשמר את טוב ליבם.
אז בפעם הבאה שאתם מקבלים אדם חדש לעבודה, למסגרת בה אתם נמצאים, זכרו שהאחריות לשילובו היא עליכם, שכל אחד מאיתנו היה פעם ה"חדש" ושאין כמו קבלת פנים שמחה ואוהבת כדי ליצור חברה טובה, נעימה וכזאת שהיינו רוצים לחיות בה.
ליאת
ש.ב
האם זכורה לכם חוויה נעימה בהגיעכם למקום חדש? איך קיבלו אתכם? מה או מי עזר לכם להשתלב? איך הרגשתם? נשמח לשמוע.
קוראת במסירות את שאת כותבת ליאת יקרה.
מרגש לראות איך רגישות ואהבת אדם שלך כמורה הופכת בפרק זמן לא ארוך לתרבות משותפת – כזו שהיא גם נחלת הילדים.
כל הכבוד
ותודה על השיתוף
אתי היקרה,
מרגש אותי לדעת שאת קוראת את הבלוג.
תודה על היכולת לראות מעבר למילים.
ליאת
מקסים מקסים מקסים. איזה כיף לשמוע שהילדים מלאי טוב ורצון לקבל ולהקל על הזולת. כשעליתי לכיתה א' נכנסתי לבית ספר בישוב סמוך ולא הכרתי אף אחד. עזר לי שאמא שלי ארגנה מפגש או שניים מקדימים עם אחד הילדות, וכך הרגשתי פחות לבד. אני זוכרת גם עד היום שהיתה לנו כתובת "שלום כיתה א" עשויה מכדורי שוקולד, וזה המתיק לי את היום הראשון. כשהבן שלי עלה לכיתה א' הכנתי לו כזאת כתובת.
משמח לשמוע שאמא שלך הייתה קשובה ורגישה (ברור, אמא שלך נפלאה!) ודאגה להקל עליך את המעבר.
הרעיון עם הכדורי שוקולד פשוט מקסים, איזו זכות להעביר מסורת שהתחילה בילדותך לילדיך.
תודה על השיתוף!
אני זוכרת כמה זה היה קשה ובודד להגיע לכיתה חדשה – עשיתי את זה חמש פעמים – ולא להכיר אף אחד. השיעור הזה שלך הוא שיעור לחיים (סליחה על הקלישאה)
וואו, חמש פעמים פעמים להגיע לכיתה חדש זה ממש קשה. היה מישהו שבכל זאת הקל עליך את אחד המעברים? אני באמת מקווה שהסביבה שאני משתדלת ליצור עבורם תמשיך להיות מיטיבה ושכל אחד מהם יהיה הגרסה הכי טובה של עצמו. זה גם מה שאני מאחלת לעצמי מדי יום.
ליאת יקרה,
כרגיל תענוג לקרוא את דבריך, אין ספק שהם יוצאים מהלב.
מאמינה שרגישות נרכשת, בייחוד אם היא לא באה באופן טבעי, הרווח הוא של כל הצדדים.
יישר כוח והמשך חברות נפלאה לכל ילדי כיתתך.
ניצה.
תודה יקרה. בטוחה שגם בכיתתך הילדים היו פועלים באופן דומה עם הרגישות, ההכוונה שלך ותשומת הלב הרבה שאת משקיעה בנושא..
ליאת יקרה,
קוראת ועוקבת אחרי הבלוג שלך תקופה ארוכה ומתרגשת בכל פוסט מחדש.
ללא ספק ההכוונה שלך, הלימוד, האימון, הפנס שאת מאירה לילדי כיתתך, האג'נדה שאת מביאה למקצוע ההוראה ניכרים באווירה שיש בכיתה. את מקור להשראה להרבה מורים והורים. יישר כח !
תודה ענת, אני שמחה על הזכות לחלוק את מה שקורה בכיתתי עם "העולם שבחוץ" ועוד יותר מתרגשת מהעובדה שאת קוראת בהתמדה ומצליחה לזהות ולהאיר גם עבורי את הלמידה שמתרחשת בכיתה שלי. תודה לך!
את מדהימה!!!
בהחלט צריך ללמוד מהם. ממש קבלת פנים נעימה ומשמחת. בדיוק ברגעים הקשים של ניקול, הם אלה שעשו את המאמץ במקום לצפות ממנה להתאמץ להתקרב אליהם, וזה נהדר
לא חשבתי על זה – הם באמת עשו את המאמץ במקום שהיא תצטרך, תודה שהארת זאת בפני! מקווה שעלמה ותמר המתוקות זכו גם הן לקבלת פנים חמה ואוהבת.
היי ליאת,
הפוסט מעביר דוגמא מקסימה למה שאת מעבירה בטבעיות לתלמידייך, אין זה מובן מאליו!!!
בכל פעם מחדש אני נהנית לקרוא את אשר את משתפת.
את כל כך משמעותית בעיצוב אישיותם הרכה וזה מרגש ומעורר התפעלות רבה!