נדמה שכולנו ישבנו מול הטלוויזיה ביום חמישי בלילה, אחוזי התרגשות וציפייה גדולה לראות את החללית הישראלית הראשונה נוחתת על הירח ועושה היסטוריה! חיכינו, ציפינו, חלמנו וברגע אחד החלום עבור חלקינו הפך לאכזבה.
קראתי את שלל הפוסטים שאנשים כתבו ביום למחרת, את המסרים שעברו, אם באופן ישיר, או באופן עקיף אל הילדים שלנו, וקצת שמחתי שהמסע של "בראשית" בחלל הסתיים בהתרסקות על הירח ולא בסלפי פוטוגני.
מופתעים?
אז תמשיכו לקרוא.
כמחנכת כיתות א'-ב' אני פוגשת מדי יום עשרות ילדים שאחד הפחדים הכי גדולים שלהם זה הפחד מלטעות. אפשר לראות את זה דרך הילדים שמבקשים אישור על כל צעד ושעל, הילדים שפיזית, אם הם טעו, מנסים להסתיר את הטעות בדרכים יצירתיות… הילדים שבוכים כשמשהו לא מצליח להם וכמובן, הילדים הנמנעים.
נוסיף לזה את ההורות של היום שלעיתים מגוננת יתר על המידה (מהמקומות הטהורים ביותר) וכך גידלנו דור של ילדים שמפחדים להיכשל ולכן, הם כנראה לא יחוו הצלחות גדולות בחייהם.
טעויות הן חלק בלתי נפרד מהלמידה שלנו ומחיינו, כולנו מפחדים לטעות, אבל, ברגע שאנחנו מבינים שטעויות הן חלק בלתי נפרד מהדרך, שאנו צומחים ולומדים מהן לפעם הבאה, נדע לקבל אותן בהבנה ואהבה.
אז מה אנחנו יכולים ללמד את הילדים שלנו בעקבות הכישלון המפואר של "בראשית"?
1. חִלְמוּ בענק! ליריב בש, כפיר דמרי ויהונתן ויינטראוב היה חלום, חלום שבעיניי רבים נתפס כדבר בלי אפשרי – הם רצו להנחית את החללית הישראלית הראשונה על הירח! חשוב שנעודד את הילדים שלנו לחלום, נכיר את התחומים שמעניינים אותם ונדרבן אותם להשקיע בהם. נתלהב יחד איתם מהנושאים שמלהיבים אותם, נשאל שאלות ונחשוב יחד איך אנחנו יכולים לסייע להם כדי להפוך את החלומות הקטנים והגדולים שלהם למציאות.
2. אַמְצוּ את מי שמאמין בכם! היזמים של בראשית קיבלו המון "לא" בתחילת הדרך. חלק מהסירובים היו מנומסים יותר וחלקם מנומסים פחות, אבל הם לא התייאשו, כי הם האמינו שיצליחו. מוריס קאהן ורבים אחרים היו מאותם אנשים שאימצו את החלום של השלושה ונרתמו לקחת חלק בתהליך המופלא הזה. חשוב ללמד את הילדים, שגם אם יש כאלה שלא מאמינים בנו לאורך הדרך, יש רבים יותר שכן מאמינים, והם אלה שנותנים לנו את הכוח והמוטיבציה להמשיך גם כשקשה. למדו אותם לבחור את החברים שעושים להם טוב, שמעודדים אותם, שיש הדדיות בקשר ביניהם. עודדו אותם להיצמד למי שמאמין בהם ולא חושש לעמוד לצידם גם ברגעים מאתגרים.
3. הֵיוּ יצירתיים! מאחר ולהגיע לירח זה מסע מורכב עם עלויות גבוהות מאוד, נדרשו היזמים של "בראשית" להיות מאוד יצירתיים באשר למבנה החללית, המערכת שלה ועוד. כדי להצליח צריך להיות יצירתיים, לחשוב על פתרונות לא שגרתיים וחשוב יותר ה"פנים" מאשר החיצוניות (לכל אלה שלעגו למראה החללית).
4. הַתְמִידוּ! התמדה היא חלק בלתי נפרד מהצלחה, רק מי שמתמיד, מצליח! שמונה שנים עמלו מאות אם לא אלפי אנשים על הבאת "בראשית" לירח. שמונה שנים של אתגרים, שאלות, בעיות… שמונה שנים של התמדה שבסוף אפשרו לחלום להתגשם! כשילדכם מנסה משהו ולא מצליח, כשהוא חווה תסכול ומתייאש – היו שם בשבילו! הזכירו לו שמי שמתאמן בסוף מצליח, הזכירו לו חוויות הצלחה קודמות שלו ושאלו אותו מה במקרה הספציפי, יכול לסייע לו לנסות שוב ושוב כדי להצליח.
5. לפעמים הדרך, חשובה לא פחות מהתוצאה הסופית! ההתרסקות של "בראשית" על הירח הזכירה לנו כמה חשובה היא הדרך, כמה הלמידה, הקשרים הנפלאים שנוצרים, האתגרים ומכלול הפעולות שנעשה ונרוויח בתהליך, חשובים לא פחות מהתוצאה הסופית! בעיניי יש רווח אדיר לעובדה ש"בראשית" לא נחתה על הירח כמתוכנן כיוון שהיא לימדה אותנו את המסר החשוב ביותר… אם בפעם הראשונה זה לא מצליח, תנסה שוב ושוב עד שתגיע למטרה!
אלברט איינשטיין אמר ש"רק מי שלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה עד כמה רחוק הוא יכול להגיע". בואו נלמד את הילדים שלנו ועל הדרך גם את עצמנו, לקחת סיכונים, לחלום בגדול, להיכשל בענק ולדעת שאם נאמץ את הכישלון, נוכל לצמוח ממנו ולהצליח מעבר למה שחלמנו.
** על "איך" ללמד את ילדכם בצורה נעימה ויזומה שמותר ואפילו חשוב לטעות, הכנסו לפוסט על "גברת אופס".
מקסים וחשוב!
מי יתן וירבו מורים כמוך בישראל
זווית נהדרת, חשוב כל כך לדעת להיכשל ולהמשיך. להיכשל ולקבל את הכישלון כחלק מהדרך.
לגמרי וכל כך חשוב לשמר את התובנה הזאת אצל הילדים הצעירים שהיא טבועה בהם אחרת הם לא היו רוכשים את המיומנויות הבסיסיות ביותר…
כשמתבגרים הפחד מכישלון הולך וגדל וצריך ללמוד איך לא להבהל מחוסר הצלחה אלא לאמץ אותו כחלק מהדרך