רק אתמול חזרנו מחופשה של 17 ימים, הילדים חזרו לבית הספר נרגשים ומלאי חוויות. ייקח להם ולנו עוד כמה ימים להסתגל בחזרה לשגרה של בית הספר ובעוד רגע נציין ברחבי ישראל את יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
בכל שנה אני כותבת פוסט על הנושא ובכל פעם, הוא קצת אחר. דבר אחד נשאר קבוע – אני חושבת שילדים בגיל הרך לא צריכים להיות חשופים לזוועות השואה. תפקידנו, הן כמחנכים והן כהורים, לשמור עליהם ולתווך את הנושא בצורה העדינה, הרגישה והמתאימה ביותר שאפשר. להחזיק בתוכנו את הידיעה שתפקידנו בין היתר הוא לשמור על תמימותם ושיש להם מספיק שנים ללמוד, להכיר ולשמוע על הנושא.
אבל בכל זאת, מתי נדבר על "יום הזיכרון לשואה ולגבורה"?
מאחר ובערב יום הזיכרון לוח השידורים משתנה, יש ילדים שהולכים עם הוריהם לטקסים בשכונה, בחוץ שוררת אווירה שונה, חשוב בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה להזכיר לילדים את הנושא. כמו תמיד, חשוב קודם כל לשמוע מה הם יודעים על הנושא, לערוך סדר במידע שהילדים משתפים ולהדגיש את ריחוק הזמן והמקום, לשם יצירת תחושת ביטחון ומוגנות.
היום תלמידיי הכירו לי את השיר "אמא שלי" ששרה נועה קירל במסגרת פרויקט "שם עולם 2019" שמטרתו להפיץ טקסטים שנכתבו בזמן השואה. זהו טקסט מורכב וקשה לעיכול ודרך שאלות ששאלתי אותם, למדתי מה הם מבינים מהטקסט, מהקליפ ומהיום הזה. חשוב לשאול אותם שאלות, להקשיב לתשובותיהם ולנסות לפרק את המידע לגורמים כמה שיותר פשוטים וכמה שפחות מאיימים, אם אפשר.
בעיניי, חשוב להשתמש בצמד המילים "שואה" ו"גבורה" יחד שכן הם מעוררים אופטימיות. אחרי שהבנו מה הילדים יודעים חשוב לבאר את המושגים הרלוונטיים, למשל:
יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא יום להיזכרות באנשים שכבר לא חיים, שנהרגו בשואה לפני המון המון שנים והיו גיבורים.
שואה – אסון גדול שבו נהרגו המוני אנשים, ביניהם יהודים רבים.
הנאצים – אנשים שחיו לפני שנים רבות בארצות רחוקות והיו אכזריים ורעים מאד והרגו יהודים בשל יהדותם.
בבית הספר, אם בחרתן להקריא ספר, אלו הספרים המוצלחים בעיניי: חנות הגלידה של פרנצ'סקו טירלי / תמר מאיר (מבוסס על סיפור אמיתי), למה לנפתלי קוראים נפתלי / אלונה פרנקל. ספרים נוספים שמתקשרים לנושא בצורה עקיפה: איתמר פוגש ארנב/ דוד גרוסמן , המלך צב-צב / לאה גולדברג.
צפירה
יום לפני, חשוב שנסביר לילדים שתשמע צפירה יום למחרת. אני נוהגת לשאול את הילדים אילו סוגי צפירות הם מכירים (אמבולנס, אזעקה וכד') ומסבירה שהצפירה של ימי זיכרון היא צפירה מיוחדת, לא כזו שמזהירה מפני סכנה אלא כזו שנועדה להודיע על יום מיוחד. הצפירה נועדה לעצור לדקה את מה שאנחנו עושים, כדי שנזכור את האנשים הטובים שסבלו והגיבורים האמיצים שניצלו וניצחו את הרעים. אני מקפידה לשוחח על מה אפשר לחשוב בזמן הצפירה, על כך שעצם העמידה שלנו מסמלת את הכבוד שלנו ליום הזה ומזמינה ילדים שאני יודעת, שעלול להיות להם קושי, לעמוד לידי ולהחזיק לי / לחבר מהכיתה את היד.
שגרת יום רגילה
מבחינת הילדים, יום זה הוא יום ככל הימים ולכן נקדיש זמן מוגדר לשוחח על הנושא, חשוב לפני ואחרי הצפירה, לתת למי שמעוניין לדבר ולהגיד מה הוא מרגיש. בשאר היום ננהל שגרת יום רגילה. אני מקפידה לתת לילדים 'זמן גמיש' בכיתה בו הם מוזמנים לשחק, לצייר וליצור במטרה להביע את עצמם ותחושותיהם.
הקשר בין המסגרת החינוכית לבית
ביום הזה, חשוב שאנו המורות / גננות נעדכן את ההורים בתכנים ובמהלך היום שהיה. בצורה זו אנו מאפשרות להם להיות שותפים לנושאים שעלו בכיתה, הם יכולים לשוחח עם ילדיהם על היום שהיה וכן, אנו מעניקות להם תחושת ביטחון ושלווה שהילדים בייחוד ביום הזה, אינם חשופים לתכנים מורכבים מדי אלא מותאמים לגילם עד כמה שאפשר.
הורים, אני חושבת שאם אנשי החינוך שפוגשים את ילדכם ביום זה לא מעדכנים אתכם מראש בתכנים, זה ממש בסדר ואפילו חשוב לשאול איך הולך להיראות היום, על מה ידברו בכיתה / בגן ובמידת הצורך לשתף אם יש לכם בקשה מיוחדת ביום זה בנוגע לילד הפרטי שלכם. בצורה זו, תוכלו לעשות הכנה בבית ולהתייחס לנושא במידת הצורך.
ביום כזה אנו צריכים להיות שם בשביל הילדים, לחבק, להכיל וכן, לקיים שגרה רגילה עם התייחסות מתאימה לנושא.
ליאת תודה רבה על הדיוק🙏🏼 כתבת כל כך ממוקד
תודה רבה. אני ממש מקווה שהפוסט יגיע לכמה שיותר מורות כי לצערי מהשיח ברשת אני מרגישה שהלמידה בכיתות הנמוכות לא תואמת את הגיל.
תודה ליאת. כמו בכל שנה אני מתלבטת מה ואם בכלל לספר, והאם לשלוח את הילדים ביום הזה לבית הספר או לנסות לחסוך מהם ידע שיגיע מחברים או מהמערכת. זו תמיד דילמה, ובעיקר עכשיו כשהגדול שלי בכיתה ד ומאוד ער למה שקורה סביבו.
לגמרי מבינה את ההתלבטות שלך, מצד שני השאלה אם בעצם זה שלא תשלחי ביום הספציפי תמנעי באמת את החשיפה. אני גם חושבת שהשאלה היא באילו תכנים עוסקים ואיך הצוות החינוכי מתייחס לנושא. מההיכרות הקצרה שלי עם בית הספר נראה שאפשר בהחלט לסמוך עליהם. חוץ מזה שאני סומכת עלייך שתעשי את התיווך הנכון.
הי ליאת, כן קצת אחרי ובכל זאת…
יש אתר נפלא שנקרא : "בשבילי הזיכרון" ובו חומרים רבים בהוצאת "יד ושם" (ולא רק) המותאמים להתפתחות הרגשית והאינטלקטואלית של הילדים, עפ"י תפיסת "יד ושם" התואמת לחלוטין את תפיסתך.
אני עובדת עם החומרים האלה בכיתות ד-ו בהן אני מלמדת כבר מספר שנים ורואה שינוי, עניין וסקרנות רבה אצל הילדים.
לכיתות הנמוכות ממליצה מאוד על – "חיבוק של אהבה" למשל.
תודה על התכנים הנהדרים שאת מעלה !
היי קרן,
המון תודה על התגובה וההמלצה, אכנס ואסתכל על התכנים שהמלצת!