חודש אדר הגיע! איך שאמרתי את המשפט הזה בכיתה הילדים התחילו לשיר "מש… מש.. מש.. מש.. משנכנס אדר..."
מיד כל אחד התנדב להביא פריטים שונים ל"שולחן החג" ו"ללוח תוכן" ולנגד עיניי ראיתי איך "מסורת החגים" הכיתתית הושרשה בילדים.
כמיטב המסורת בשלוש השנים האחרונות (מאז שהתחלתי לבלות את פורים בבית הספר) אני נוהגת להתחפש לדמות מספר ילדים.
אולי זה כיוון שלא תפרו לי תחפושת בתור ילדה (היו שכנים, חברים ואוסף פריטים מהבית שהפכו לתחפושת) או אולי בשל הבחירה המעט לא שגרתית להתחפש לדמויות מספרי ילדים מצאתי את עצמי בשלוש השנים האחרונות תופרת ומרכיבה תחפושות שונות…
בכל שנה אני מזהה ילדים שמעדיפים שלא להתחפש, הדבר בד"כ נובע מבישנות, קושי ביכולת לבחור או קושי חברתי אחר. מה עושים?
אני חושבת ששיחה סביב "מה תרצה להיות כשתהיה גדול?", "מי הדמות שאתה הכי אוהב?" ו"בוא ננסה להכין יחד תחפושת" בשילוב המסר: "הבחירה בידך ואני פה כדי לעזור לך להגשים את הבחירה", מגייסת את הילד ומובילה לתחפושת מקורית, איכותית ומשמעותית. לפעמים 'להתחפש עם חבר' עוזרת גם לרצון להתחפש, מגבירה את תחושת הביטחון ואף יוצרת קשר משמעותי יותר עם אותו חבר.
אגב, זה בסדר לבחור 'לא להתחפש' אבל אני חושבת שכשילד מגיע לגן / לבית הספר ללא תחפושת ורואה את כולם מחופשים הוא חווה תחושת החמצה, חרטה ושאינו שייך (לכן כדאי להכין תחפושת לכל מקרה…).
יש כאלה שחושבים שאני מייחסת לתחפושת יותר מדי חשיבות אבל כשאני רואה למה בחרו הילדים להתחפש אני מרגישה שהכרתי עוד צד בהם, ומאז שאני מורה, ספרי הילדים האהובים עליי מתעוררים לחיים בפורים. (מזל שהמורות העובדות איתי בצוות משתפות פעולה). 🙂
חודש אדר שמח,
ליאת
ש.ב
מחפשים רעיון לתחפושת מקורית? הכנסו ל- Pinterest
האם יש תחפושת מפורים שזכורה לכם במיוחד? יש לכם רעיון לתחפושת מקורית? נשמח לשמוע!
קוראת אותך ומוצאת את עצמי חושבת על פורים מכיוונים שלא עברו לי במחשבות אף פעם. לא כילדה וגם לא כאמא לשני חובבי תחפושות שחיים בעולם שכולו דמיון. ליאתי את השראה אמיתית!